א,א דבר-יהוה אשר היה, אל-יואל בן-פתואל. א,ב שמעו-זאת, הזקנים, והאזינו, כל יושבי הארץ; ההיתה זאת בימיכם, ואם בימי אבתיכם. א,ג עליה, לבניכם ספרו; ובניכם, לבניהם, ובניהם, לדור אחר. א,ד יתר הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אכל הילק; ויתר הילק, אכל החסיל. א,ה הקיצו שכורים ובכו, והיללו כל-שתי יין; על-עסיס, כי נכרת מפיכם. א,ו כי-גוי עלה על-ארצי, עצום ואין מספר; שניו שני אריה, ומתלעות לביא לו. א,ז שם גפני לשמה, ותאנתי לקצפה; חשף חשפה והשליך, הלבינו שריגיה. א,ח אלי, כבתולה חגרת-שק על-בעל נעוריה. א,ט הכרת מנחה ונסך, מבית יהוה; אבלו, הכהנים, משרתי, יהוה. א,י שדד שדה, אבלה אדמה: כי שדד דגן, הוביש תירוש אמלל יצהר. א,יא הבישו אכרים, הילילו כרמים, על-חטה, ועל-שערה: כי אבד, קציר שדה. א,יב הגפן הובישה, והתאנה אמללה; רמון גם-תמר ותפוח, כל-עצי השדה יבשו--כי-הביש ששון, מן-בני אדם. {ס}
א,יג חגרו וספדו הכהנים, הילילו משרתי מזבח--באו לינו בשקים, משרתי אלהי: כי נמנע מבית אלהיכם, מנחה ונסך. א,יד קדשו-צום, קראו עצרה--אספו זקנים כל ישבי הארץ, בית יהוה אלהיכם; וזעקו, אל-יהוה. א,טו אהה, ליום: כי קרוב יום יהוה, וכשד משדי יבוא. א,טז הלוא נגד עינינו, אכל נכרת; מבית אלהינו, שמחה וגיל. א,יז עבשו פרדות, תחת מגרפתיהם--נשמו אצרות, נהרסו ממגרות: כי הביש, דגן. א,יח מה-נאנחה בהמה, נבכו עדרי בקר--כי אין מרעה, להם; גם-עדרי הצאן, נאשמו. א,יט אליך יהוה, אקרא: כי אש, אכלה נאות מדבר, ולהבה, להטה כל-עצי השדה. א,כ גם-בהמות שדה, תערוג אליך: כי יבשו, אפיקי מים, ואש, אכלה נאות המדבר. {ס}
ב,א תקעו שופר בציון, והריעו בהר קדשי--ירגזו, כל ישבי הארץ: כי-בא יום-יהוה, כי קרוב. ב,ב יום חשך ואפלה, יום ענן וערפל, כשחר, פרש על-ההרים; עם, רב ועצום--כמהו לא נהיה מן-העולם, ואחריו לא יוסף עד-שני דור ודור. ב,ג לפניו אכלה אש, ואחריו תלהט להבה; כגן-עדן הארץ לפניו, ואחריו מדבר שממה, וגם-פליטה, לא-היתה לו. ב,ד כמראה סוסים, מראהו; וכפרשים, כן ירוצון. ב,ה כקול מרכבות, על-ראשי ההרים ירקדון--כקול להב אש, אכלה קש; כעם עצום, ערוך מלחמה. ב,ו מפניו, יחילו עמים; כל-פנים, קבצו פארור. ב,ז כגבורים ירצון, כאנשי מלחמה יעלו חומה; ואיש בדרכיו ילכון, ולא יעבטון ארחותם. ב,ח ואיש אחיו לא ידחקון, גבר במסלתו ילכון; ובעד השלח יפלו, לא יבצעו. ב,ט בעיר ישקו, בחומה ירצון--בבתים, יעלו; בעד החלונים יבאו, כגנב. ב,י לפניו רגזה ארץ, רעשו שמים; שמש וירח קדרו, וכוכבים אספו נגהם. ב,יא ויהוה, נתן קולו לפני חילו--כי רב מאד מחנהו, כי עצום עשה דברו: כי-גדול יום-יהוה ונורא מאד, ומי יכילנו. ב,יב וגם-עתה, נאם-יהוה, שבו עדי, בכל-לבבכם; ובצום ובבכי, ובמספד. ב,יג וקרעו לבבכם ואל-בגדיכם, ושובו אל-יהוה אלהיכם: כי-חנון ורחום, הוא--ארך אפים ורב-חסד, ונחם על-הרעה. ב,יד מי יודע, ישוב ונחם; והשאיר אחריו, ברכה--מנחה ונסך, ליהוה אלהיכם. {פ}
ב,טו תקעו שופר, בציון; קדשו-צום, קראו עצרה. ב,טז אספו-עם קדשו קהל, קבצו זקנים--אספו עוללים, וינקי שדים: יצא חתן מחדרו, וכלה מחפתה. ב,יז בין האולם, ולמזבח, יבכו הכהנים, משרתי יהוה; ויאמרו חוסה יהוה על-עמך, ואל-תתן נחלתך לחרפה למשל-בם גוים--למה יאמרו בעמים, איה אלהיהם. ב,יח ויקנא יהוה, לארצו; ויחמל, על-עמו. ב,יט ויען יהוה ויאמר לעמו, הנני שלח לכם את-הדגן והתירוש והיצהר, ושבעתם, אתו; ולא-אתן אתכם עוד חרפה, בגוים. ב,כ ואת-הצפוני ארחיק מעליכם, והדחתיו אל-ארץ ציה ושממה--את-פניו אל-הים הקדמני, וספו אל-הים האחרון; ועלה באשו, ותעל צחנתו--כי הגדיל, לעשות. ב,כא אל-תיראי, אדמה; גילי ושמחי, כי-הגדיל יהוה לעשות. ב,כב אל-תיראו בהמות שדי, כי דשאו נאות מדבר: כי-עץ נשא פריו, תאנה וגפן נתנו חילם. ב,כג ובני ציון, גילו ושמחו ביהוה אלהיכם, כי-נתן לכם את-המורה, לצדקה; ויורד לכם, גשם מורה ומלקוש--בראשון. ב,כד ומלאו הגרנות, בר; והשיקו היקבים, תירוש ויצהר. ב,כה ושלמתי לכם, את-השנים, אשר אכל הארבה, הילק והחסיל והגזם: חילי, הגדול, אשר שלחתי, בכם. ב,כו ואכלתם אכול, ושבוע, והללתם את-שם יהוה אלהיכם, אשר-עשה עמכם להפליא; ולא-יבשו עמי, לעולם. ב,כז וידעתם, כי בקרב ישראל אני, ואני יהוה אלהיכם, ואין עוד; ולא-יבשו עמי, לעולם. {פ}
ג,א והיה אחרי-כן, אשפוך את-רוחי על-כל-בשר, ונבאו, בניכם ובנותיכם; זקניכם, חלמות יחלמון--בחוריכם, חזינות יראו. ג,ב וגם על-העבדים, ועל-השפחות, בימים ההמה, אשפוך את-רוחי. ג,ג ונתתי, מופתים, בשמים, ובארץ: דם ואש, ותימרות עשן. ג,ד השמש יהפך לחשך, והירח לדם--לפני, בוא יום יהוה, הגדול, והנורא. ג,ה והיה, כל אשר-יקרא בשם יהוה--ימלט: כי בהר-ציון ובירושלם תהיה פליטה, כאשר אמר יהוה, ובשרידים, אשר יהוה קרא. ד,א כי, הנה בימים ההמה--ובעת ההיא: אשר אשוב (אשיב) את-שבות יהודה, וירושלם. ד,ב וקבצתי, את-כל-הגוים, והורדתים, אל-עמק יהושפט; ונשפטתי עמם שם, על-עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים, ואת-ארצי, חלקו. ד,ג ואל-עמי, ידו גורל; ויתנו הילד בזונה, והילדה מכרו ביין וישתו. ד,ד וגם מה-אתם לי, צר וצידון, וכל, גלילות פלשת; הגמול, אתם משלמים עלי, ואם-גמלים אתם עלי, קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם. ד,ה אשר-כספי וזהבי, לקחתם; ומחמדי, הטבים, הבאתם, להיכליכם. ד,ו ובני יהודה ובני ירושלם, מכרתם לבני היונים, למען הרחיקם, מעל גבולם. ד,ז הנני מעירם--מן-המקום, אשר-מכרתם אתם שמה; והשבתי גמלכם, בראשכם. ד,ח ומכרתי את-בניכם ואת-בנותיכם, ביד בני יהודה, ומכרום לשבאים, אל-גוי רחוק: כי יהוה, דבר. {פ}
ד,ט קראו-זאת, בגוים, קדשו, מלחמה; העירו, הגבורים--יגשו יעלו, כל אנשי המלחמה. ד,י כתו אתיכם לחרבות, ומזמרתיכם לרמחים; החלש, יאמר גבור אני. ד,יא עושו ובאו כל-הגוים מסביב, ונקבצו; שמה, הנחת יהוה גבוריך. ד,יב יעורו ויעלו הגוים, אל-עמק יהושפט: כי שם, אשב לשפט את-כל-הגוים--מסביב. ד,יג שלחו מגל, כי בשל קציר; באו רדו, כי-מלאה גת--השיקו היקבים, כי רבה רעתם. ד,יד המונים המונים, בעמק החרוץ: כי קרוב יום יהוה, בעמק החרוץ. ד,טו שמש וירח, קדרו; וכוכבים, אספו נגהם. ד,טז ויהוה מציון ישאג, ומירושלם יתן קולו, ורעשו, שמים וארץ; ויהוה מחסה לעמו, ומעוז לבני ישראל. ד,יז וידעתם, כי אני יהוה אלהיכם, שכן, בציון הר-קדשי; והיתה ירושלם קדש, וזרים לא-יעברו-בה עוד. {ס}
ד,יח והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, והגבעות תלכנה חלב, וכל-אפיקי יהודה, ילכו מים; ומעין, מבית יהוה יצא, והשקה, את-נחל השטים. ד,יט מצרים, לשממה תהיה, ואדום, למדבר שממה תהיה; מחמס בני יהודה, אשר-שפכו דם-נקיא בארצם. ד,כ ויהודה, לעולם תשב; וירושלם, לדור ודור. ד,כא ונקיתי, דמם לא-נקיתי; ויהוה, שכן בציון. {ש}