שיר השירים

א,א שיר השירים, אשר לשלמה.  א,ב יישקני מנשיקות פיהו, כי-טובים דודיך מיין.  א,ג לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך; על-כן, עלמות אהבוך.  א,ד מושכני, אחריך נרוצה; הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך--נזכירה דודיך מיין, מישרים אהבוך.  {פ}

א,ה שחורה אני ונאוה, בנות ירושלים; כאוהלי קדר, כיריעות שלמה.  א,ו אל-תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש; בני אימי ניחרו-בי, שמוני נוטרה את-הכרמים--כרמי שלי, לא נטרתי.  א,ז הגידה לי, שאהבה נפשי, איכה תרעה, איכה תרביץ בצוהריים; שלמה אהיה כעוטיה, על עדרי חבריך.  א,ח אם-לא תדעי לך, היפה בנשים; צאי-לך בעקבי הצאן, ורעי את-גדייותייך, על, משכנות הרועים.  {פ}

א,ט לסוסתי ברכבי פרעה, דימיתיך רעייתי.  א,י נאוו לחייך בתורים, צווארך בחרוזים.  א,יא תורי זהב נעשה-לך, עם נקודות הכסף.  א,יב עד-שהמלך, במסיבו, נרדי, נתן ריחו.  א,יג צרור המור דודי לי, בין שדיי ילין.  א,יד אשכול הכופר דודי לי, בכרמי עין גדי.  {ס}

א,טו הנך יפה רעייתי, הנך יפה עינייך יונים.  א,טז הנך יפה דודי אף נעים, אף-ערשנו רעננה.  א,יז קורות בתינו ארזים, רהיטנו ברותים.  ב,א אני חבצלת השרון, שושנת העמקים.  ב,ב כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות.  ב,ג כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים; בצילו חימדתי וישבתי, ופרייו מתוק לחיכי.  ב,ד הביאני אל-בית היין, ודגלו עליי אהבה.  ב,ה סמכוני, באשישות--רפדוני, בתפוחים:  כי-חולת אהבה, אני.  ב,ו שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני.  ב,ז השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות, או, באיילות השדה:  אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ.  {ס}

ב,ח קול דודי, הנה-זה בא; מדלג, על-ההרים--מקפץ, על-הגבעות.  ב,ט דומה דודי לצבי, או לעופר האיילים; הנה-זה עומד, אחר כותלנו--משגיח מן-החלונות, מציץ מן-החרכים.  ב,י ענה דודי, ואמר לי:  קומי לך רעייתי יפתי, ולכי-לך.  ב,יא כי-הנה הסתיו, עבר; הגשם, חלף הלך לו.  ב,יב הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע; וקול התור, נשמע בארצנו.  ב,יג התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח; קומי לך רעייתי יפתי, ולכי-לך.  {ס}

ב,יד יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את-מראייך, השמיעיני את-קולך:  כי-קולך ערב, ומראך נאוה.  {ס}

ב,טו אחזו-לנו, שועלים--שועלים קטנים, מחבלים כרמים; וכרמינו, סמדר.  ב,טז דודי לי ואני לו, הרועה בשושנים.  ב,יז עד שיפוח היום, ונסו הצללים:  סוב דמה-לך דודי לצבי, או לעופר האיילים--על-הרי בתר.  {ס}

ג,א על-משכבי, בלילות, ביקשתי, את שאהבה נפשי; ביקשתיו, ולא מצאתיו.  ג,ב אקומה נא ואסובבה בעיר, בשווקים וברחובות--אבקשה, את שאהבה נפשי; ביקשתיו, ולא מצאתיו.  ג,ג מצאוני, השומרים, הסובבים, בעיר:  את שאהבה נפשי, ראיתם.  ג,ד כמעט, שעברתי מהם, עד שמצאתי, את שאהבה נפשי; אחזתיו, ולא ארפנו--עד-שהבאתיו אל-בית אימי, ואל-חדר הורתי.  ג,ה השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות, או, באיילות השדה:  אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ.  {ס}

ג,ו מי זאת, עולה מן-המדבר, כתימרות, עשן:  מקוטרת מור ולבונה, מכול אבקת רוכל.  ג,ז הנה, מיטתו שלשלמה--שישים גיבורים, סביב לה:  מגיבורי, ישראל.  ג,ח כולם אחוזי חרב, מלומדי מלחמה; איש חרבו על-ירכו, מפחד בלילות.  {ס}

ג,ט אפריון, עשה לו המלך שלמה--מעצי, הלבנון.  ג,י עמודיו, עשה כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן; תוכו רצוף אהבה, מבנות ירושלים.  ג,יא צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה--בעטרה, שעיטרה-לו אימו ביום חתונתו, וביום, שמחת ליבו.  {ס}

ד,א הנך יפה רעייתי, הנך יפה--עינייך יונים, מבעד לצמתך; שערך כעדר העיזים, שגלשו מהר גלעד.  ד,ב שינייך כעדר הקצובות, שעלו מן-הרחצה:  שכולם, מתאימות, ושכולה, אין בהם.  ד,ג כחוט השני שפתותייך, ומדברך נאוה; כפלח הרימון רקתך, מבעד לצמתך.  ד,ד כמגדל דויד צווארך, בנוי לתלפייות; אלף המגן תלוי עליו, כול שלטי הגיבורים.  ד,ה שני שדייך כשני עופרים, תאומי צבייה, הרועים, בשושנים.  ד,ו עד שיפוח היום, ונסו הצללים--אלך לי אל-הר המור, ואל-גבעת הלבונה.  ד,ז כולך יפה רעייתי, ומום אין בך.  {ס}

ד,ח איתי מלבנון כלה, איתי מלבנון תבואי; תשורי מראש אמנה, מראש שניר וחרמון, ממעונות אריות, מהררי נמרים.  ד,ט ליבבתיני, אחותי כלה; ליבבתיני באחת מעינייך, באחד ענק מצוורונייך.  ד,י מה-יפו דודייך, אחותי כלה; מה-טובו דודייך מיין, וריח שמנייך מכל-בשמים.  ד,יא נופת תיטופנה שפתותייך, כלה; דבש וחלב תחת לשונך, וריח שלמותייך כריח לבנון.  {ס}

ד,יב גן נעול, אחותי כלה; גל נעול, מעיין חתום.  ד,יג שלחייך פרדס רימונים, עם פרי מגדים:  כפרים, עם-נרדים.  ד,יד נרד וכרכום, קנה וקינמון, עם, כל-עצי לבונה; מור, ואהלות, עם, כל-ראשי בשמים.  ד,טו מעיין גנים, באר מים חיים; ונוזלים, מן-לבנון.  ד,טז עורי צפון ובואי תימן, הפיחי גני ייזלו בשמיו; יבוא דודי לגנו, ויאכל פרי מגדיו.  ה,א באתי לגני, אחותי כלה--אריתי מורי עם-בשמי, אכלתי יערי עם-דבשי שתיתי ייני עם-חלבי; אכלו ריעים, שתו ושכרו דודים.  {ס}

ה,ב אני ישנה, וליבי ער; קול דודי דופק, פתחי-לי אחותי רעייתי יונתי תמתי--שראשי נמלא-טל, קווצותיי רסיסי לילה.  ה,ג פשטתי, את-כותונתי--איככה, אלבשנה; רחצתי את-רגליי, איככה אטנפם.  ה,ד דודי, שלח ידו מן-החור, ומעיי, המו עליו.  ה,ה קמתי אני, לפתוח לדודי; וידיי נטפו-מור, ואצבעותיי מור עובר, על, כפות המנעול.  ה,ו פתחתי אני לדודי, ודודי חמק עבר; נפשי, יצאה בדברו--ביקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני.  ה,ז מצאוני השומרים הסובבים בעיר, הכוני פצעוני; נשאו את-רדידי מעליי, שומרי החומות.  ה,ח השבעתי אתכם, בנות ירושלים:  אם-תמצאו, את-דודי--מה-תגידו לו, שחולת אהבה אני.  ה,ט מה-דודך מדוד, היפה בנשים:  מה-דודך מדוד, שככה השבעתנו.  ה,י דודי צח ואדום, דגול מרבבה.  ה,יא ראשו, כתם פז; קווצותיו, תלתלים, שחורות, כעורב.  ה,יב עיניו, כיונים על-אפיקי מים; רוחצות, בחלב--יושבות, על-מילאת.  ה,יג לחייו כערוגת הבושם, מגדלות מרקחים; שפתותיו, שושנים--נוטפות, מור עובר.  ה,יד ידיו גלילי זהב, ממולאים בתרשיש; מעיו עשת שן, מעולפת ספירים.  ה,טו שוקיו עמודי שש, מיוסדים על-אדני-פז; מראהו, כלבנון--בחור, כארזים.  ה,טז חיכו, ממתקים, וכולו, מחמדים; זה דודי וזה ריעי, בנות ירושלים.  ו,א אנה הלך דודך, היפה בנשים; אנה פנה דודך, ונבקשנו עימך.  ו,ב דודי ירד לגנו, לערוגות הבושם--לרעות, בגנים, וללקוט, שושנים.  ו,ג אני לדודי ודודי לי, הרועה בשושנים.  {ס}

ו,ד יפה את רעייתי כתרצה, נאוה כירושלים; איומה, כנדגלות.  ו,ה הסבי עינייך מנגדי, שהם הרהיבוני; שערך כעדר העיזים, שגלשו מן-הגלעד.  ו,ו שינייך כעדר הרחלים, שעלו מן-הרחצה:  שכולם, מתאימות, ושכולה, אין בהם.  ו,ז כפלח הרימון רקתך, מבעד לצמתך.  ו,ח שישים המה מלכות, ושמונים פילגשים; ועלמות, אין מספר.  ו,ט אחת היא, יונתי תמתי--אחת היא לאימה, ברה היא ליולדתה; ראוה בנות ויאשרוה, מלכות ופילגשים ויהללוה.  {ס}

ו,י מי-זאת הנשקפה, כמו-שחר:  יפה כלבנה, ברה כחמה--איומה, כנדגלות.  {ס}

ו,יא אל-גינת אגוז ירדתי, לראות באיבי הנחל; לראות הפרחה הגפן, הנצו הרימונים.  ו,יב לא ידעתי--נפשי שמתני, מרכבות עמי נדיב.  ז,א שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה-בך; מה-תחזו, בשולמית, כמחולת, המחניים.  ז,ב מה-יפו פעמייך בנעלים, בת-נדיב; חמוקי ירכייך--כמו חלאים, מעשה ידי אומן.  ז,ג שוררך אגן הסהר, אל-יחסר המזג; בטנך ערימת חיטים, סוגה בשושנים.  ז,ד שני שדייך כשני עופרים, תואמי צבייה.  ז,ה צווארך, כמגדל השן; עינייך בריכות בחשבון, על-שער בת-רבים--אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק.  ז,ו ראשך עלייך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן:  מלך, אסור ברהטים.  ז,ז מה-יפית, ומה-נעמת--אהבה, בתענוגים.  ז,ח זאת קומתך דמתה לתמר, ושדייך לאשכולות.  ז,ט אמרתי אעלה בתמר, אוחזה בסנסיניו; ויהיו-נא שדייך כאשכלות הגפן, וריח אפך כתפוחים.  ז,י וחיכך, כיין הטוב הולך לדודי למישרים; דובב, שפתי ישנים.  ז,יא אני לדודי, ועליי תשוקתו.  {ס}

ז,יב לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים.  ז,יג נשכימה, לכרמים--נראה אם-פרחה הגפן פיתח הסמדר, הנצו הרימונים; שם אתן את-דודיי, לך.  ז,יד הדודאים נתנו-ריח, ועל-פתחינו כל-מגדים--חדשים, גם-ישנים; דודי, צפנתי לך.  ח,א מי ייתנך כאח לי, יונק שדי אימי; אמצאך בחוץ אשקך, גם לא-יבוזו לי.  ח,ב אנהגך, אביאך אל-בית אימי--תלמדני; אשקך מיין הרקח, מעסיס רימוני.  ח,ג שמאלו תחת ראשי, וימינו תחבקני.  ח,ד השבעתי אתכם, בנות ירושלים:  מה-תעירו ומה-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ.  {ס}

ח,ה מי זאת, עולה מן-המדבר, מתרפקת, על-דודה; תחת התפוח, עוררתיך--שמה חיבלתך אימך, שמה חיבלה ילדתך.  ח,ו שימני כחותם על-ליבך, כחותם על-זרועך--כי-עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה:  רשפיה--רשפי, אש שלהבתיה.  ח,ז מים רבים, לא יוכלו לכבות את-האהבה, ונהרות, לא ישטפוה; אם-ייתן איש את-כל-הון ביתו, באהבה--בוז, יבוזו לו.  {ס}

ח,ח אחות לנו קטנה, ושדיים אין לה; מה-נעשה לאחותנו, ביום שידובר-בה.  ח,ט אם-חומה היא, נבנה עליה טירת כסף; ואם-דלת היא, נצור עליה לוח ארז.  ח,י אני חומה, ושדיי כמגדלות; אז הייתי בעיניו, כמוצאת שלום.  {פ}

ח,יא כרם היה לשלמה בבעל המון, נתן את-הכרם לנוטרים:  איש יביא בפרייו, אלף כסף.  ח,יב כרמי שלי, לפניי; האלף לך שלמה, ומאתיים לנוטרים את-פרייו.  ח,יג היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך--השמיעיני.  ח,יד ברח דודי, ודמה-לך לצבי או לעופר האיילים--על, הרי בשמים.  {ש}