שמואל

א א,א ויהי איש אחד מן-הרמתיים, צופים--מהר אפריים; ושמו אלקנה בן-ירוחם בן-אליהוא, בן-תוחו בן-צוף--אפרתי.  א א,ב ולו, שתי נשים--שם אחת חנה, ושם השנית פנינה; ויהי לפנינה ילדים, ולחנה אין ילדים.  א א,ג ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה, להשתחוות ולזבוח ליהוה צבאות בשילה; ושם שני בני-עלי, חופני ופינחס, כוהנים, ליהוה.  א א,ד ויהי היום, ויזבח אלקנה; ונתן לפנינה אשתו, ולכל-בניה ובנותיה--מנות.  א א,ה ולחנה, ייתן מנה אחת אפיים:  כי את-חנה אהב, ויהוה סגר רחמה.  א א,ו וכיעסתה צרתה גם-כעס, בעבור הרעימה:  כי-סגר יהוה, בעד רחמה.  א א,ז וכן יעשה שנה בשנה, מדי עלותה בבית יהוה--כן, תכעיסנה; ותבכה, ולא תאכל.  א א,ח ויאמר לה אלקנה אישה, חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי, ולמה, יירע לבבך:  הלוא אנוכי טוב לך, מעשרה בנים.  א א,ט ותקם חנה, אחרי אוכלה בשילה ואחרי שתה; ועלי הכוהן, יושב על-הכיסא, על-מזוזת, היכל יהוה.  א א,י והיא, מרת נפש; ותתפלל על-יהוה, ובכה תבכה.  א א,יא ותידור נדר ותאמר, יהוה צבאות אם-ראה תראה בעוני אמתך וזכרתני ולא-תשכח את-אמתך, ונתת לאמתך, זרע אנשים--ונתתיו ליהוה כל-ימי חייו, ומורה לא-יעלה על-ראשו.  א א,יב והיה כי הרבתה, להתפלל לפני יהוה; ועלי, שומר את-פיה.  א א,יג וחנה, היא מדברת על-ליבה--רק שפתיה נעות, וקולה לא יישמע; ויחשבהא עלי, לשיכורה.  א א,יד ויאמר אליה עלי, עד-מתיי תשתכרין; הסירי את-יינך, מעלייך.  א א,טו ותען חנה ותאמר, לא אדוני, אישה קשת-רוח אנוכי, ויין ושיכר לא שתיתי; ואשפוך את-נפשי, לפני יהוה.  א א,טז אל-תיתן, את-אמתך, לפני, בת-בלייעל:  כי-מרוב שיחי וכעסי, דיברתי עד-הנה.  א א,יז ויען עלי ויאמר, לכי לשלום; ואלוהי ישראל, ייתן את-שלתך, אשר שאלת, מעימו.  א א,יח ותאמר, תמצא שפחתך חן בעיניך; ותלך האישה לדרכה ותאכל, ופניה לא-היו-לה עוד.  א א,יט וישכימו בבוקר, וישתחוו לפני יהוה, וישובו ויבואו אל-ביתם, הרמתה; ויידע אלקנה את-חנה אשתו, ויזכרהא יהוה.  א א,כ ויהי לתקופות הימים, ותהר חנה ותלד בן; ותקרא את-שמו שמואל, כי מיהוה שאלתיו.  א א,כא ויעל האיש אלקנה, וכל-ביתו, לזבוח ליהוה את-זבח הימים, ואת-נדרו.  א א,כב וחנה, לא עלתה:  כי-אמרה לאישה, עד ייגמל הנער והביאותיו ונראה את-פני יהוה, וישב שם, עד-עולם.  א א,כג ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעינייך, שבי עד-גומלך אותו--אך יקם יהוה, את-דברו; ותשב האישה ותינק את-בנה, עד-גומלה אותו.  א א,כד ותעלהו עימה כאשר גמלתו, בפרים שלושה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותביאהו בית-יהוה, שילה; והנער, נער.  א א,כה וישחטו, את-הפר; ויביאו את-הנער, אל-עלי.  א א,כו ותאמר בי אדוני, חי נפשך אדוני; אני האישה, הניצבת עימך בזה, להתפלל, אל-יהוה.  א א,כז אל-הנער הזה, התפללתי; וייתן יהוה לי את-שאלתי, אשר שאלתי מעימו.  א א,כח וגם אנוכי, השאילתיהו ליהוה, כל-הימים אשר היה, הוא שאול ליהוה; וישתחו שם, ליהוה.  {ס}

א ב,א ותתפלל חנה, ותאמר, עלץ ליבי ביהוה, רמה קרני ביהוה; רחב פי על-אויביי, כי שמחתי בישועתך.  א ב,ב אין-קדוש כיהוה, כי אין בלתך; ואין צור, כאלוהינו.  א ב,ג אל-תרבו תדברו גבוהה גבוהה, ייצא עתק מפיכם:  כי אל דעות יהוה, ולו נתכנו עלילות.  א ב,ד קשת גיבורים, חתים; ונכשלים, אזרו חיל.  א ב,ה שבעים בלחם נשכרו, ורעבים חדלו, עד-עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אומללה.  א ב,ו יהוה, ממית ומחייה; מוריד שאול, ויעל.  א ב,ז יהוה, מוריש ומעשיר; משפיל, אף-מרומם.  א ב,ח מקים מעפר דל, מאשפות ירים אביון, להושיב עם-נדיבים, וכיסא כבוד ינחילם:  כי ליהוה מצוקי ארץ, וישת עליהם תבל.  א ב,ט רגלי חסידיו ישמור, ורשעים בחושך יידמו:  כי-לא בכוח, יגבר-איש.  א ב,י יהוה ייחתו מריביו, עליו בשמיים ירעם--יהוה, ידין אפסי-ארץ; וייתן-עוז למלכו, וירם קרן משיחו.  {פ}

א ב,יא וילך אלקנה הרמתה, על-ביתו; והנער, היה משרת את-יהוה, את-פני, עלי הכוהן.  א ב,יב ובני עלי, בני בלייעל:  לא ידעו, את-יהוה.  א ב,יג ומשפט הכוהנים, את-העם--כל-איש זובח זבח, ובא נער הכוהן כבשל הבשר, והמזלג שלוש השיניים, בידו.  א ב,יד והכה בכיור או בדוד, או בקלחת או בפרור--כול אשר יעלה המזלג, ייקח הכוהן בו; ככה יעשו לכל-ישראל, הבאים שם בשילה.  א ב,טו גם, בטרם יקטירון את-החלב, ובא נער הכוהן ואמר לאיש הזובח, תנה בשר לצלות לכוהן; ולא-ייקח ממך בשר מבושל, כי אם-חי.  א ב,טז ויאמר אליו האיש, קטר יקטירון כיום החלב, וקח-לך, כאשר תאווה נפשך; ואמר לא, כי עתה תיתן--ואם-לא, לקחתי בחוזקה.  א ב,יז ותהי חטאת הנערים גדולה מאוד, את-פני יהוה:  כי ניאצו האנשים, את מנחת יהוה.  א ב,יח ושמואל, משרת את-פני יהוה:  נער, חגור איפוד בד.  א ב,יט ומעיל קטון תעשה-לו אימו, והעלתה לו מימים ימימה--בעלותה, את-אישה, לזבוח, את-זבח הימים.  א ב,כ ובירך עלי את-אלקנה ואת-אשתו, ואמר ישם יהוה לך זרע מן-האישה הזאת, תחת השאלה, אשר שאל ליהוה; והלכו, למקומו.  א ב,כא כי-פקד יהוה את-חנה, ותהר ותלד שלושה-בנים ושתי בנות; ויגדל הנער שמואל, עם-יהוה.  {ס}

א ב,כב ועלי, זקן מאוד; ושמע, את כל-אשר יעשון בניו לכל-ישראל, ואת אשר-ישכבון את-הנשים, הצובאות פתח אוהל מועד.  א ב,כג ויאמר להם, למה תעשון כדברים האלה, אשר אנוכי שומע את-דבריכם רעים, מאת כל-העם אלה.  א ב,כד אל, בניי:  כי לא-טובה השמועה אשר אנוכי שומע, מעבירים עם-יהוה.  א ב,כה אם-יחטא איש לאיש, ופיללו אלוהים, ואם ליהוה יחטא-איש, מי יתפלל-לו; ולא ישמעו לקול אביהם, כי-חפץ יהוה להמיתם.  א ב,כו והנער שמואל, הולך וגדל וטוב:  גם, עם-יהוה, וגם, עם-אנשים.  {פ}

א ב,כז ויבוא איש-אלוהים, אל-עלי; ויאמר אליו, כה אמר יהוה, הנגלה נגליתי אל-בית אביך, בהיותם במצריים לבית פרעה.  א ב,כח ובחור אותו מכל-שבטי ישראל לי, לכוהן, לעלות על-מזבחי להקטיר קטורת לשאת איפוד, לפניי; ואתנה לבית אביך, את-כל-אישי בני ישראל.  א ב,כט למה תבעטו, בזבחי ובמנחתי, אשר ציוויתי, מעון; ותכבד את-בניך, ממני, להבריאכם מראשית כל-מנחת ישראל, לעמי.  א ב,ל לכן, נאום-יהוה אלוהי ישראל, אמור אמרתי, ביתך ובית אביך יתהלכו לפניי עד-עולם; ועתה נאום-יהוה חלילה לי, כי-מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו.  א ב,לא הנה, ימים באים, וגדעתי את-זרועך, ואת-זרוע בית אביך--מהיות זקן, בביתך.  א ב,לב והבטת צר מעון, בכול אשר-ייטיב את-ישראל; ולא-יהיה זקן בביתך, כל-הימים.  א ב,לג ואיש, לא-אכרית לך מעם מזבחי, לכלות את-עיניך, ולאדיב את-נפשך; וכל-מרבית ביתך, ימותו אנשים.  א ב,לד וזה-לך האות, אשר יבוא אל-שני בניך--אל-חופני, ופינחס:  ביום אחד, ימותו שניהם.  א ב,לה והקימותי לי כוהן נאמן, כאשר בלבבי ובנפשי יעשה; ובניתי לו בית נאמן, והתהלך לפני-משיחי כל-הימים.  א ב,לו והיה, כל-הנותר בביתך, יבוא להשתחוות לו, לאגורת כסף וכיכר-לחם; ואמר, ספחני נא אל-אחת הכהונות--לאכול פת-לחם.  {פ}

א ג,א והנער שמואל משרת את-יהוה, לפני עלי; ודבר-יהוה, היה יקר בימים ההם--אין חזון, נפרץ.  {ס}

א ג,ב ויהי ביום ההוא, ועלי שוכב במקומו; ועיניו החלו כהות, לא יוכל לראות.  א ג,ג ונר אלוהים טרם יכבה, ושמואל שוכב, בהיכל יהוה, אשר-שם ארון אלוהים.  {פ}

א ג,ד ויקרא יהוה אל-שמואל, ויאמר הנני.  א ג,ה וירץ אל-עלי, ויאמר הנני כי-קראת לי, ויאמר לא-קראתי, שוב שכב; וילך, וישכב.  {ס}

א ג,ו ויוסף יהוה, קרוא עוד שמואל, ויקם שמואל וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויאמר לא-קראתי בני, שוב שכב.  א ג,ז ושמואל, טרם ידע את-יהוה; וטרם ייגלה אליו, דבר-יהוה.  א ג,ח ויוסף יהוה קרוא-שמואל, בשלישית, ויקם וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויבן עלי, כי יהוה קורא לנער.  א ג,ט ויאמר עלי לשמואל, לך שכב, והיה אם-יקרא אליך, ואמרת דבר יהוה כי שומע עבדך; וילך שמואל, וישכב במקומו.  א ג,י ויבוא יהוה ויתייצב, ויקרא כפעם-בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל דבר, כי שומע עבדך.  {פ}

א ג,יא ויאמר יהוה אל-שמואל, הנה אנוכי עושה דבר בישראל:  אשר, כל-שומעו--תצילינה, שתי אוזניו.  א ג,יב ביום ההוא אקים אל-עלי, את כל-אשר דיברתי אל-ביתו--החל, וכלה.  א ג,יג והגדתי לו, כי-שופט אני את-ביתו עד-עולם--בעוון אשר-ידע, כי-מקללים להם בניו, ולא כיהה, בם.  א ג,יד ולכן נשבעתי, לבית עלי:  אם-יתכפר עוון בית-עלי, בזבח ובמנחה--עד-עולם.  א ג,טו וישכב שמואל עד-הבוקר, ויפתח את-דלתות בית-יהוה; ושמואל ירא, מהגיד את-המראה אל-עלי.  א ג,טז ויקרא עלי את-שמואל, ויאמר שמואל בני; ויאמר, הנני.  א ג,יז ויאמר, מה הדבר אשר דיבר אליך--אל-נא תכחד, ממני:  כה יעשה-לך אלוהים, וכה יוסיף, אם-תכחד ממני דבר, מכל-הדבר אשר-דיבר אליך.  א ג,יח ויגד-לו שמואל את-כל-הדברים, ולא כיחד ממנו; ויאמר--יהוה הוא, הטוב בעיניו יעשה.  {פ}

א ג,יט ויגדל, שמואל; ויהוה היה עימו, ולא-הפיל מכל-דבריו ארצה.  א ג,כ ויידע, כל-ישראל, מדן, ועד-באר שבע:  כי נאמן שמואל, לנביא ליהוה.  {ס}

א ג,כא ויוסף יהוה, להיראה בשילה:  כי-נגלה יהוה אל-שמואל בשילה, בדבר יהוה.  {פ}

א ד,א ויהי דבר-שמואל, לכל-ישראל; וייצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה, ויחנו על-האבן העזר, ופלשתים, חנו באפק.  א ד,ב ויערכו פלשתים לקראת ישראל, ותיטוש המלחמה, ויינגף ישראל, לפני פלשתים; ויכו במערכה בשדה, כארבעת אלפים איש.  א ד,ג ויבוא העם, אל-המחנה, ויאמרו זקני ישראל, למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים; נקחה אלינו משילה, את-ארון ברית יהוה, ויבוא בקרבנו, ויושיענו מכף אויבינו.  א ד,ד וישלח העם, שילה, וישאו משם את ארון ברית-יהוה צבאות, יושב הכרובים; ושם שני בני-עלי, עם-ארון ברית האלוהים--חופני, ופינחס.  א ד,ה ויהי, כבוא ארון ברית-יהוה אל-המחנה, ויריעו כל-ישראל, תרועה גדולה; ותיהום, הארץ.  א ד,ו וישמעו פלשתים, את-קול התרועה, ויאמרו, מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים; ויידעו--כי ארון יהוה, בא אל-המחנה.  א ד,ז וייראו, הפלשתים--כי אמרו, בא אלוהים אל-המחנה; ויאמרו אוי לנו, כי לא הייתה כזאת אתמול שלשום.  א ד,ח אוי לנו--מי יצילנו, מיד האלוהים האדירים האלה:  אלה הם האלוהים, המכים את-מצריים בכל-מכה--במדבר.  א ד,ט התחזקו והיו לאנשים, פלשתים--פן תעבדו לעברים, כאשר עבדו לכם; והייתם לאנשים, ונלחמתם.  א ד,י ויילחמו פלשתים, ויינגף ישראל וינוסו איש לאוהליו, ותהי המכה, גדולה מאוד; וייפול, מישראל, שלושים אלף, רגלי.  א ד,יא וארון אלוהים, נלקח; ושני בני-עלי מתו, חופני ופינחס.  א ד,יב וירץ איש-בנימין מהמערכה, ויבוא שילה ביום ההוא; ומדיו קרועים, ואדמה על-ראשו.  א ד,יג ויבוא, והנה עלי יושב על-הכיסא יד דרך מצפה--כי-היה ליבו חרד, על ארון האלוהים; והאיש, בא להגיד בעיר, ותזעק, כל-העיר.  א ד,יד וישמע עלי, את-קול הצעקה, ויאמר, מה קול ההמון הזה; והאיש מיהר, ויבוא ויגד לעלי.  א ד,טו ועלי, בן-תשעים ושמונה שנה; ועיניו קמה, ולא יכול לראות.  א ד,טז ויאמר האיש אל-עלי, אנוכי הבא מן-המערכה, ואני, מן-המערכה נסתי היום; ויאמר מה-היה הדבר, בני.  א ד,יז ויען המבשר ויאמר, נס ישראל לפני פלשתים, וגם מגפה גדולה, הייתה בעם; וגם-שני בניך מתו, חופני ופינחס, וארון האלוהים, נלקחה.  {פ}

א ד,יח ויהי כהזכירו את-ארון האלוהים, וייפול מעל-הכיסא אחורנית בעד יד השער ותישבר מפרקתו וימות--כי-זקן האיש, וכבד; והוא שפט את-ישראל, ארבעים שנה.  א ד,יט וכלתו אשת-פינחס, הרה ללת, ותשמע את-השמועה אל-הילקח ארון האלוהים, ומת חמיה ואישה; ותכרע ותלד, כי-נהפכו עליה ציריה.  א ד,כ וכעת מותה, ותדברנה הניצבות עליה, אל-תיראי, כי בן ילדת; ולא ענתה, ולא-שתה ליבה.  א ד,כא ותקרא לנער, איכבוד לאמור, גלה כבוד, מישראל; אל-הילקח ארון האלוהים, ואל-חמיה ואישה.  א ד,כב ותאמר, גלה כבוד מישראל:  כי נלקח, ארון האלוהים.  {פ}

א ה,א ופלשתים, לקחו, את, ארון האלוהים; ויביאוהו מאבן העזר, אשדודה.  א ה,ב ויקחו פלשתים את-ארון האלוהים, ויביאו אותו בית דגון; ויציגו אותו, אצל דגון.  א ה,ג וישכימו אשדודים, ממוחרת, והנה דגון נופל לפניו ארצה, לפני ארון יהוה; ויקחו, את-דגון, וישיבו אותו, למקומו.  א ה,ד וישכימו בבוקר, ממוחרת, והנה דגון נופל לפניו ארצה, לפני ארון יהוה; וראש דגון ושתי כפות ידיו, כרותות אל-המפתן--רק דגון, נשאר עליו.  א ה,ה על-כן לא-ידרכו כוהני דגון וכל-הבאים בית-דגון, על-מפתן דגון--באשדוד:  עד, היום הזה.  {פ}

א ה,ו ותכבד יד-יהוה אל-האשדודים, וישימם; ויך אותם בטחורים, את-אשדוד ואת-גבוליה.  א ה,ז ויראו אנשי-אשדוד, כי-כן; ואמרו, לא-יישב ארון אלוהי ישראל עימנו--כי-קשתה ידו עלינו, ועל דגון אלוהינו.  א ה,ח וישלחו ויאספו את-כל-סרני פלשתים אליהם, ויאמרו מה-נעשה לארון אלוהי ישראל, ויאמרו, גת ייסוב ארון אלוהי ישראל; ויסבו, את-ארון אלוהי ישראל.  {ס}

א ה,ט ויהי אחרי הסבו אותו, ותהי יד-יהוה בעיר מהומה גדולה מאוד, ויך את-אנשי העיר, מקטון ועד-גדול; ויישתרו להם, טחורים.  א ה,י וישלחו את-ארון האלוהים, עקרון; ויהי, כבוא ארון האלוהים עקרון, ויזעקו העקרונים לאמור הסבו אליי את-ארון אלוהי ישראל, להמיתני ואת-עמי.  א ה,יא וישלחו ויאספו את-כל-סרני פלשתים, ויאמרו שלחו את-ארון אלוהי ישראל וישוב למקומו, ולא-ימית אותי, ואת-עמי:  כי-הייתה מהומת-מוות בכל-העיר, כבדה מאוד יד האלוהים שם.  א ה,יב והאנשים אשר לא-מתו, הוכו בטחורים; ותעל שוועת העיר, השמיים.  {ס}

א ו,א ויהי ארון-יהוה בשדה פלשתים, שבעה חודשים.  א ו,ב ויקראו פלשתים, לכוהנים ולקוסמים לאמור, מה-נעשה, לארון יהוה:  הודיעונו, במה נשלחנו למקומו.  {ס}

א ו,ג ויאמרו, אם-משלחים את-ארון אלוהי ישראל אל-תשלחו אותו ריקם--כי-השב תשיבו לו, אשם; אז תירפאו ונודע לכם, למה לא-תסור ידו מכם.  א ו,ד ויאמרו, מה האשם אשר נשיב לו, ויאמרו מספר סרני פלשתים, חמישה טחורי זהב וחמישה עכברי זהב:  כי-מגפה אחת לכולם, ולסרניכם.  א ו,ה ועשיתם צלמי טחוריכם וצלמי עכבריכם, המשחיתים את-הארץ, ונתתם לאלוהי ישראל, כבוד; אוליי, יקל את-ידו מעליכם, ומעל אלוהיכם, ומעל ארצכם.  א ו,ו ולמה תכבדו את-לבבכם, כאשר כיבדו מצריים ופרעה את-ליבם:  הלוא כאשר התעלל בהם, וישלחום וילכו.  א ו,ז ועתה, קחו ועשו עגלה חדשה אחת, ושתי פרות עלות, אשר לא-עלה עליהם עול; ואסרתם את-הפרות בעגלה, והשבותם בניהם מאחריהם הביתה.  א ו,ח ולקחתם את-ארון יהוה, ונתתם אותו אל-העגלה, ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם, תשימו בארגז מצידו; ושילחתם אותו, והלך.  א ו,ט וראיתם, אם-דרך גבולו יעלה בית שמש--הוא עשה לנו, את-הרעה הגדולה הזאת; ואם-לא, וידענו כי לא ידו נגעה בנו--מקרה הוא, היה לנו.  א ו,י ויעשו האנשים, כן, ויקחו שתי פרות עלות, ויאסרום בעגלה; ואת-בניהם, כלו בבית.  א ו,יא וישימו את-ארון יהוה, אל-העגלה; ואת הארגז, ואת עכברי הזהב, ואת, צלמי טחוריהם.  א ו,יב ויישרנה הפרות בדרך, על-דרך בית שמש, במסילה אחת הלכו הלוך וגעה, ולא-סרו ימין ושמאל; וסרני פלשתים הולכים אחריהם, עד-גבול בית שמש.  א ו,יג ובית שמש, קוצרים קציר-חיטים בעמק; וישאו את-עיניהם, ויראו את-הארון, וישמחו, לראות.  א ו,יד והעגלה באה אל-שדה יהושוע בית-השמשי, ותעמוד שם, ושם, אבן גדולה; ויבקעו, את-עצי העגלה, ואת-הפרות, העלו עולה ליהוה.  {ס}

א ו,טו והלויים הורידו את-ארון יהוה, ואת-הארגז אשר-איתו אשר-בו כלי-זהב, וישימו, אל-האבן הגדולה; ואנשי בית-שמש, העלו עולות ויזבחו זבחים ביום ההוא--ליהוה.  א ו,טז וחמישה סרני-פלשתים, ראו; וישובו עקרון, ביום ההוא.  {ס}  א ו,יז ואלה טחורי הזהב, אשר השיבו פלשתים  {ר}
אשם ליהוה:  {ס}  לאשדוד אחד  {ס}  לעזה  {ר}
אחד,  {ס}  לאשקלון אחד,  {ס}  לגת  {ר}
אחד,  {ס}  לעקרון אחד.  {ס}  א ו,יח ועכברי  {ר}
הזהב, מספר כל-ערי פלשתים לחמשת הסרנים--מעיר מבצר, ועד כופר הפרזי; ועד אביל הגדולה, אשר הניחו עליה את ארון יהוה, עד היום הזה, בשדה יהושוע בית השמשי.  א ו,יט ויך באנשי בית-שמש, כי ראו בארון יהוה, ויך בעם שבעים איש, חמישים אלף איש; ויתאבלו העם, כי-הכה יהוה בעם מכה גדולה.  א ו,כ ויאמרו, אנשי בית-שמש, מי יוכל לעמוד, לפני יהוה האלוהים הקדוש הזה; ואל-מי, יעלה מעלינו.  א ו,כא וישלחו, מלאכים, אל-יושבי קרית-יערים, לאמור:  השיבו פלשתים, את-ארון יהוה--רדו, העלו אותו אליכם.  א ז,א ויבואו אנשי קרית יערים, ויעלו את-ארון יהוה, ויביאו אותו, אל-בית אבינדב בגבעה; ואת-אלעזר בנו קידשו, לשמור את-ארון יהוה.  {פ}

א ז,ב ויהי, מיום שבת הארון בקרית יערים, וירבו הימים, ויהיו עשרים שנה; ויינהו כל-בית ישראל, אחרי יהוה.  {ס}

א ז,ג ויאמר שמואל, אל-כל-בית ישראל לאמור, אם-בכל-לבבכם אתם שבים אל-יהוה, הסירו את-אלוהי הנכר מתוככם והעשתרות; והכינו לבבכם אל-יהוה ועבדוהו לבדו, ויצל אתכם מיד פלשתים.  א ז,ד ויסירו בני ישראל, את-הבעלים ואת-העשתרות; ויעבדו את-יהוה, לבדו.  {פ}

א ז,ה ויאמר שמואל, קבצו את-כל-ישראל המצפתה; ואתפלל בעדכם, אל-יהוה.  א ז,ו וייקבצו המצפתה וישאבו-מים וישפכו לפני יהוה, ויצומו ביום ההוא, ויאמרו שם, חטאנו ליהוה; וישפוט שמואל את-בני ישראל, במצפה.  א ז,ז וישמעו פלשתים, כי-התקבצו בני-ישראל המצפתה, ויעלו סרני-פלשתים, אל-ישראל; וישמעו בני ישראל, וייראו מפני פלשתים.  א ז,ח ויאמרו בני-ישראל, אל-שמואל, אל-תחרש ממנו, מזעוק אל-יהוה אלוהינו; ויושיענו, מיד פלשתים.  א ז,ט וייקח שמואל, טלה חלב אחד, ויעלהו עולה כליל, ליהוה; ויזעק שמואל אל-יהוה בעד ישראל, ויענהו יהוה.  א ז,י ויהי שמואל, מעלה העולה, ופלשתים ניגשו, למלחמה בישראל; וירעם יהוה בקול-גדול ביום ההוא על-פלשתים, ויהומם, ויינגפו, לפני ישראל.  א ז,יא וייצאו אנשי ישראל, מן-המצפה, וירדפו, את-פלשתים; ויכום, עד-מתחת לבית כר.  א ז,יב וייקח שמואל אבן אחת, וישם בין-המצפה ובין השן, ויקרא את-שמה, אבן העזר; ויאמר, עד-הנה עזרנו יהוה.  א ז,יג וייכנעו, הפלשתים, ולא-יספו עוד, לבוא בגבול ישראל; ותהי יד-יהוה בפלשתים, כול ימי שמואל.  א ז,יד ותשובנה הערים אשר לקחו-פלשתים מאת ישראל לישראל, מעקרון ועד-גת, ואת-גבולן, הציל ישראל מיד פלשתים; ויהי שלום, בין ישראל ובין האמורי.  א ז,טו וישפוט שמואל את-ישראל, כול ימי חייו.  א ז,טז והלך, מדי שנה בשנה, וסבב בית-אל, והגלגל והמצפה; ושפט, את-ישראל--את כל-המקומות, האלה.  א ז,יז ותשובתו הרמתה כי-שם ביתו, ושם שפט את-ישראל; וייבן-שם מזבח, ליהוה.  {פ}

א ח,א ויהי, כאשר זקן שמואל; וישם את-בניו שופטים, לישראל.  א ח,ב ויהי שם-בנו הבכור יואל, ושם משנהו אבייה--שופטים, בבאר שבע.  א ח,ג ולא-הלכו בניו בדרכיו, וייטו אחרי הבצע; ויקחו-שוחד--ויטו, משפט.  {פ}

א ח,ד ויתקבצו, כול זקני ישראל; ויבואו אל-שמואל, הרמתה.  א ח,ה ויאמרו אליו, הנה אתה זקנת, ובניך, לא הלכו בדרכיך; עתה, שימה-לנו מלך לשופטנו--ככל-הגויים.  א ח,ו ויירע הדבר, בעיני שמואל, כאשר אמרו, תנה-לנו מלך לשופטנו; ויתפלל שמואל, אל-יהוה.  {פ}

א ח,ז ויאמר יהוה, אל-שמואל, שמע בקול העם, לכול אשר-יאמרו אליך:  כי לא אותך מאסו, כי-אותי מאסו ממלוך עליהם.  א ח,ח ככל-המעשים אשר-עשו, מיום העלותי אותם ממצריים ועד-היום הזה, ויעזבוני, ויעבדו אלוהים אחרים--כן המה עושים, גם-לך.  א ח,ט ועתה, שמע בקולם:  אך, כי-העד תעיד בהם, והגדת להם, משפט המלך אשר ימלוך עליהם.  {ס}

א ח,י ויאמר שמואל, את כל-דברי יהוה, אל-העם, השואלים מאיתו מלך.  {ס}

א ח,יא ויאמר--זה יהיה משפט המלך, אשר ימלוך עליכם:  את-בניכם ייקח, ושם לו במרכבתו ובפרשיו, ורצו, לפני מרכבתו.  א ח,יב ולשום לו, שרי אלפים ושרי חמישים; ולחרוש חרישו ולקצור קצירו, ולעשות כלי-מלחמתו וכלי רכבו.  א ח,יג ואת-בנותיכם, ייקח, לרקחות ולטבחות, ולאופות.  א ח,יד ואת-שדותיכם ואת-כרמיכם וזיתיכם, הטובים--ייקח; ונתן, לעבדיו.  א ח,טו וזרעיכם וכרמיכם, יעשור; ונתן לסריסיו, ולעבדיו.  א ח,טז ואת-עבדיכם ואת-שפחותיכם ואת-בחוריכם הטובים, ואת-חמוריכם--ייקח; ועשה, למלאכתו.  א ח,יז צאנכם, יעשור; ואתם, תהיו-לו לעבדים.  א ח,יח וזעקתם, ביום ההוא, מלפני מלככם, אשר בחרתם לכם; ולא-יענה יהוה אתכם, ביום ההוא.  א ח,יט וימאנו העם, לשמוע בקול שמואל; ויאמרו לא, כי אם-מלך יהיה עלינו.  א ח,כ והיינו גם-אנחנו, ככל-הגויים; ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו, ונלחם את-מלחמותינו.  א ח,כא וישמע שמואל, את כל-דברי העם; וידברם, באוזני יהוה.  {פ}

א ח,כב ויאמר יהוה אל-שמואל שמע בקולם, והמלכת להם מלך; ויאמר שמואל אל-אנשי ישראל, לכו איש לעירו.  {פ}

א ט,א ויהי-איש מבנימין, ושמו קיש בן-אביאל בן-צרור בן-בכורת בן-אפיח--בן-איש ימיני:  גיבור, חיל.  א ט,ב ולו-היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל, טוב ממנו; משכמו ומעלה, גבוה מכל-העם.  א ט,ג ותאבדנה, האתונות, לקיש, אבי שאול; ויאמר קיש אל-שאול בנו, קח-נא איתך את-אחד מהנערים, וקום לך, בקש את-האתונות.  א ט,ד ויעבור בהר-אפריים ויעבור בארץ-שלישה, ולא מצאו; ויעברו בארץ-שעלים ואין, ויעבור בארץ-ימיני ולא מצאו.  א ט,ה המה, באו בארץ צוף, ושאול אמר לנערו אשר-עימו, לכה ונשובה--פן-יחדל אבי מן-האתונות, ודאג לנו.  א ט,ו ויאמר לו, הנה-נא איש-אלוהים בעיר הזאת, והאיש נכבד, כול אשר-ידבר בוא יבוא; עתה, נלכה שם--אוליי יגיד לנו, את-דרכנו אשר-הלכנו עליה.  א ט,ז ויאמר שאול לנערו, והנה נלך ומה-נביא לאיש--כי הלחם אזל מכלינו, ותשורה אין-להביא לאיש האלוהים:  מה, איתנו.  א ט,ח ויוסף הנער, לענות את-שאול, ויאמר, הנה נמצא בידי רבע שקל כסף; ונתתי לאיש האלוהים, והגיד לנו את-דרכנו.  א ט,ט לפנים בישראל, כה-אמר האיש בלכתו לדרוש אלוהים, לכו ונלכה, עד-הרואה:  כי לנביא היום, ייקרא לפנים הרואה.  א ט,י ויאמר שאול לנערו טוב דברך, לכה נלכה; וילכו, אל-העיר, אשר-שם, איש האלוהים.  א ט,יא המה, עולים במעלה העיר, והמה מצאו נערות, יוצאות לשאוב מים; ויאמרו להן, היש בזה הרואה.  א ט,יב ותענינה אותם ותאמרנה יש, הנה לפניך; מהר עתה, כי היום בא לעיר--כי זבח היום לעם, בבמה.  א ט,יג כבואכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול, כי לא-יאכל העם עד-בואו--כי-הוא יברך הזבח, אחרי-כן יאכלו הקרואים; ועתה עלו, כי-אותו כהיום תמצאון אותו.  א ט,יד ויעלו, העיר; המה, באים בתוך העיר, והנה שמואל יוצא לקראתם, לעלות הבמה.  {ס}

א ט,טו ויהוה, גלה את-אוזן שמואל, יום אחד, לפני בוא-שאול לאמור.  א ט,טז כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין, ומשחתו לנגיד על-עמי ישראל, והושיע את-עמי, מיד פלשתים:  כי ראיתי את-עמי, כי באה צעקתו אליי.  א ט,יז ושמואל, ראה את-שאול; ויהוה ענהו--הנה האיש אשר אמרתי אליך, זה יעצור בעמי.  א ט,יח וייגש שאול את-שמואל, בתוך השער; ויאמר הגידה-נא לי, אי-זה בית הרואה.  א ט,יט ויען שמואל את-שאול, ויאמר אנוכי הרואה--עלה לפניי הבמה, ואכלתם עימי היום; ושילחתיך בבוקר, וכול אשר בלבבך אגיד לך.  א ט,כ ולאתונות האובדות לך, היום שלושת הימים--אל-תשם את-ליבך להם, כי נמצאו; ולמי, כל-חמדת ישראל--הלוא לך, ולכול בית אביך.  {ס}

א ט,כא ויען שאול ויאמר, הלוא בן-ימיני אנוכי מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצעירה, מכל-משפחות שבטי בנימין; ולמה דיברת אליי, כדבר הזה.  {ס}

א ט,כב וייקח שמואל את-שאול ואת-נערו, ויביאם לשכתה; וייתן להם מקום בראש הקרואים, והמה כשלושים איש.  א ט,כג ויאמר שמואל, לטבח, תנה את-המנה, אשר נתתי לך--אשר אמרתי אליך, שים אותה עימך.  א ט,כד וירם הטבח את-השוק והעליה וישם לפני שאול, ויאמר הנה הנשאר שים-לפניך אכול--כי למועד שמור-לך לאמור, העם קראתי; ויאכל שאול עם-שמואל, ביום ההוא.  א ט,כה ויירדו מהבמה, העיר; וידבר עם-שאול, על-הגג.  א ט,כו וישכימו, ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל-שאול הגגה לאמור, קומה, ואשלחך; ויקם שאול, וייצאו שניהם הוא ושמואל--החוצה.  א ט,כז המה, יורדים בקצה העיר, ושמואל אמר אל-שאול אמור לנער ויעבור לפנינו, ויעבור; ואתה עמוד כיום, ואשמיעך את-דבר אלוהים.  {פ}

א י,א וייקח שמואל את-פך השמן, וייצוק על-ראשו--ויישקהו; ויאמר--הלוא כי-משחך יהוה על-נחלתו, לנגיד.  א י,ב בלכתך היום, מעימדי, ומצאת שני אנשים עם-קבורת רחל בגבול בנימין, בצלצח; ואמרו אליך, נמצאו האתונות אשר הלכת לבקש, והנה נטש אביך את-דברי האתונות, ודאג לכם לאמור מה אעשה לבני.  א י,ג וחלפת משם והלאה, ובאת עד-אילון תבור, ומצאוך שם שלושה אנשים, עולים אל-האלוהים בית-אל; אחד נושא שלושה גדיים, ואחד נושא שלושת כיכרות לחם, ואחד, נושא נבל-יין.  א י,ד ושאלו לך, לשלום; ונתנו לך שתי-לחם, ולקחת מידם.  א י,ה אחר כן, תבוא גבעת האלוהים, אשר-שם, נציבי פלשתים; ויהי כבואך שם העיר, ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה, ולפניהם נבל ותוף וחליל וכינור, והמה מתנבאים.  א י,ו וצלחה עליך רוח יהוה, והתנבית עימם; ונהפכת, לאיש אחר.  א י,ז והיה, כי תבואנה האותות האלה--לך:  עשה לך אשר תמצא ידך, כי האלוהים עימך.  א י,ח וירדת לפניי, הגלגל, והנה אנוכי יורד אליך, להעלות עולות לזבוח זבחי שלמים; שבעת ימים תוחל, עד-בואי אליך, והודעתי לך, את אשר תעשה.  א י,ט והיה, כהפנותו שכמו ללכת מעם שמואל, ויהפוך-לו אלוהים, לב אחר; ויבואו כל-האותות האלה, ביום ההוא.  {ס}

א י,י ויבואו שם הגבעתה, והנה חבל-נביאים לקראתו; ותצלח עליו רוח אלוהים, ויתנבא בתוכם.  א י,יא ויהי, כל-יודעו מאיתמול שלשום, ויראו, והנה עם-נביאים ניבא:  {ס}  ויאמר העם איש אל-ריעהו, מה-זה היה לבן-קיש--הגם שאול, בנביאים.  א י,יב ויען איש משם ויאמר, ומי אביהם; על-כן הייתה למשל, הגם שאול בנביאים.  א י,יג ויכל, מהתנבות, ויבוא, הבמה.  א י,יד ויאמר דוד שאול אליו ואל-נערו, אן הלכתם; ויאמר, לבקש את-האתונות, ונראה כי-אין, ונבוא אל-שמואל.  א י,טו ויאמר, דוד שאול:  הגידה-נא לי, מה-אמר לכם שמואל.  א י,טז ויאמר שאול, אל-דודו, הגד הגיד לנו, כי נמצאו האתונות; ואת-דבר המלוכה לא-הגיד לו, אשר אמר שמואל.  {פ}

א י,יז ויצעק שמואל את-העם, אל-יהוה המצפה.  א י,יח ויאמר אל-בני ישראל,  {פ}
 
כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, אנוכי העליתי את-ישראל, ממצריים; ואציל אתכם, מיד מצריים, ומיד כל-הממלכות, הלוחצים אתכם.  א י,יט ואתם היום מאסתם את-אלוהיכם, אשר-הוא מושיע לכם מכל-רעותיכם וצרותיכם, ותאמרו לו, כי-מלך תשים עלינו; ועתה, התייצבו לפני יהוה, לשבטיכם, ולאלפיכם.  א י,כ ויקרב שמואל, את כל-שבטי ישראל; ויילכד, שבט בנימין.  א י,כא ויקרב את-שבט בנימין, למשפחותיו, ותילכד, משפחת המטרי; ויילכד שאול בן-קיש, ויבקשוהו ולא נמצא.  א י,כב וישאלו-עוד, ביהוה, הבא עוד, הלום איש;  {ס}  ויאמר יהוה, הנה-הוא נחבא אל-הכלים.  א י,כג וירוצו וייקחוהו משם, ויתייצב בתוך העם; ויגבה, מכל-העם, משכמו, ומעלה.  א י,כד ויאמר שמואל אל-כל-העם, הראיתם אשר בחר-בו יהוה, כי אין כמוהו, בכל-העם; ויריעו כל-העם ויאמרו, יחי המלך.  {ס}

א י,כה וידבר שמואל אל-העם, את משפט המלוכה, ויכתוב בספר, וינח לפני יהוה; וישלח שמואל את-כל-העם, איש לביתו.  א י,כו וגם-שאול--הלך לביתו, גבעתה; וילכו עימו--החיל, אשר-נגע אלוהים בליבם.  א י,כז ובני בלייעל אמרו, מה-יושיענו זה, ויבזוהו, ולא-הביאו לו מנחה; ויהי, כמחריש.  {פ}

א יא,א ויעל, נחש העמוני, וייחן, על-יבש גלעד; ויאמרו כל-אנשי יבש, אל-נחש, כרות-לנו ברית, ונעבדך.  א יא,ב ויאמר אליהם, נחש העמוני, בזאת אכרות לכם, בנקור לכם כל-עין ימין; ושמתיה חרפה, על-כל-ישראל.  א יא,ג ויאמרו אליו זקני יבש, הרף לנו שבעת ימים, ונשלחה מלאכים, בכול גבול ישראל; ואם-אין מושיע אותנו, ויצאנו אליך.  א יא,ד ויבואו המלאכים גבעת שאול, וידברו הדברים באוזני העם; וישאו כל-העם את-קולם, ויבכו.  א יא,ה והנה שאול, בא אחרי הבקר מן-השדה, ויאמר שאול, מה-לעם כי יבכו; ויספרו-לו--את-דברי, אנשי יבש.  א יא,ו ותצלח רוח-אלוהים על-שאול, כשומעו את-הדברים האלה; וייחר אפו, מאוד.  א יא,ז וייקח צמד בקר וינתחהו, וישלח בכל-גבול ישראל ביד המלאכים לאמור, אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחר שמואל, כה ייעשה לבקרו; וייפול פחד-יהוה על-העם, וייצאו כאיש אחד.  א יא,ח ויפקדם, בבזק; ויהיו בני-ישראל שלוש מאות אלף, ואיש יהודה שלושים אלף.  א יא,ט ויאמרו למלאכים הבאים, כה תאמרון לאיש יבש גלעד, מחר תהיה-לכם תשועה, כחום השמש; ויבואו המלאכים, ויגידו לאנשי יבש--וישמחו.  א יא,י ויאמרו אנשי יבש, מחר נצא אליכם; ועשיתם לנו, ככל-הטוב בעיניכם.  {ס}

א יא,יא ויהי ממוחרת, וישם שאול את-העם שלושה ראשים, ויבואו בתוך-המחנה באשמורת הבוקר, ויכו את-עמון עד-חום היום; ויהי הנשארים ויפוצו, ולא נשארו-בם שניים יחד.  א יא,יב ויאמר העם, אל-שמואל, מי האומר, שאול ימלוך עלינו:  תנו האנשים, ונמיתם.  א יא,יג ויאמר שאול, לא-יומת איש ביום הזה:  כי היום עשה-יהוה תשועה, בישראל.  א יא,יד ויאמר שמואל אל-העם, לכו ונלכה הגלגל; ונחדש שם, המלוכה.  א יא,טו וילכו כל-העם הגלגל, וימליכו שם את-שאול לפני יהוה בגלגל, ויזבחו-שם זבחים שלמים, לפני יהוה; וישמח שם שאול וכל-אנשי ישראל, עד-מאוד.  {פ}

א יב,א ויאמר שמואל, אל-כל-ישראל, הנה שמעתי בקולכם, לכול אשר-אמרתם לי; ואמליך עליכם, מלך.  א יב,ב ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם, ואני זקנתי ושבתי, ובניי, הנם איתכם; ואני התהלכתי לפניכם, מנעוריי עד-היום הזה.  א יב,ג הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו, את-שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת-מי עשקתי את-מי רצותי, ומיד-מי לקחתי כופר, ואעלים עיניי בו; ואשיב, לכם.  א יב,ד ויאמרו, לא עשקתנו ולא רצותנו; ולא-לקחת מיד-איש, מאומה.  א יב,ה ויאמר אליהם עד יהוה בכם, ועד משיחו היום הזה--כי לא מצאתם בידי, מאומה; ויאמר, עד.  {פ}

א יב,ו ויאמר שמואל, אל-העם:  יהוה, אשר עשה את-משה ואת-אהרון, ואשר העלה את-אבותיכם, מארץ מצריים.  א יב,ז ועתה, התייצבו ואישפטה איתכם--לפני יהוה:  את כל-צדקות יהוה, אשר-עשה איתכם ואת-אבותיכם.  א יב,ח כאשר-בא יעקוב, מצריים--ויזעקו אבותיכם, אל-יהוה, וישלח יהוה את-משה ואת-אהרון ויוציאו את-אבותיכם ממצריים, וישיבום במקום הזה.  א יב,ט וישכחו, את-יהוה אלוהיהם; וימכור אותם ביד סיסרא שר-צבא חצור וביד-פלשתים, וביד מלך מואב, ויילחמו, בם.  א יב,י ויזעקו אל-יהוה, ויאמרו חטאנו, כי עזבנו את-יהוה, ונעבוד את-הבעלים ואת-העשתרות; ועתה, הצילנו מיד אויבינו--ונעבדך.  א יב,יא וישלח יהוה את-ירובעל ואת-בדן, ואת-יפתח ואת-שמואל; ויצל אתכם מיד אויביכם, מסביב, ותשבו, בטח.  א יב,יב ותראו, כי-נחש מלך בני-עמון בא עליכם, ותאמרו לי, לא כי-מלך ימלוך עלינו:  ויהוה אלוהיכם, מלככם.  א יב,יג ועתה, הנה המלך אשר בחרתם--אשר שאלתם; והנה נתן יהוה עליכם, מלך.  א יב,יד אם-תיראו את-יהוה, ועבדתם אותו ושמעתם בקולו, ולא תמרו, את-פי יהוה--והייתם גם-אתם, וגם-המלך אשר מלך עליכם, אחר, יהוה אלוהיכם.  א יב,טו ואם-לא תשמעו בקול יהוה, ומריתם את-פי יהוה--והייתה יד-יהוה בכם, ובאבותיכם.  א יב,טז גם-עתה התייצבו וראו, את-הדבר הגדול הזה, אשר יהוה, עושה לעיניכם.  א יב,יז הלוא קציר-חיטים, היום--אקרא אל-יהוה, וייתן קולות ומטר; ודעו וראו, כי-רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה, לשאול לכם, מלך.  {ס}

א יב,יח ויקרא שמואל אל-יהוה, וייתן יהוה קולות ומטר ביום ההוא; ויירא כל-העם מאוד את-יהוה, ואת-שמואל.  א יב,יט ויאמרו כל-העם אל-שמואל, התפלל בעד-עבדיך אל-יהוה אלוהיך--ואל-נמות:  כי-יספנו על-כל-חטאותינו רעה, לשאול לנו מלך.  א יב,כ ויאמר שמואל אל-העם, אל-תיראו--אתם עשיתם, את כל-הרעה הזאת; אך, אל-תסורו מאחרי יהוה, ועבדתם את-יהוה, בכל-לבבכם.  א יב,כא ולא, תסורו:  כי אחרי התוהו, אשר לא-יועילו ולא יצילו--כי-תוהו המה.  א יב,כב כי לא-ייטוש יהוה, את-עמו--בעבור, שמו הגדול:  כי הואיל יהוה, לעשות אתכם לו לעם.  א יב,כג גם אנוכי, חלילה לי מחטוא ליהוה--מחדול, להתפלל בעדכם; והוריתי אתכם, בדרך הטובה והישרה.  א יב,כד אך יראו את-יהוה, ועבדתם אותו באמת--בכל-לבבכם:  כי ראו, את אשר-הגדיל עימכם.  א יב,כה ואם-הרע, תרעו--גם-אתם גם-מלככם, תיספו.  {פ}

א יג,א בן-שנה, שאול במולכו; ושתי שנים, מלך על-ישראל.  א יג,ב ויבחר-לו שאול שלושת אלפים, מישראל, ויהיו עם-שאול אלפיים במכמש ובהר בית-אל, ואלף היו עם-יונתן בגבעת בנימין; ויתר העם, שילח איש לאוהליו.  א יג,ג ויך יונתן, את נציב פלשתים אשר בגבע, וישמעו, פלשתים; ושאול תקע בשופר בכל-הארץ לאמור, ישמעו העברים.  א יג,ד וכל-ישראל שמעו לאמור, הכה שאול את-נציב פלשתים, וגם-נבאש ישראל, בפלשתים; וייצעקו העם אחרי שאול, הגלגל.  א יג,ה ופלשתים נאספו להילחם עם-ישראל, שלושים אלף רכב וששת אלפים פרשים, ועם, כחול אשר על-שפת-הים לרוב; ויעלו ויחנו במכמש, קדמת בית אוון.  א יג,ו ואיש ישראל ראו כי צר-לו, כי ניגש העם; ויתחבאו העם, במערות ובחווחים ובסלעים, ובצריחים, ובבורות.  א יג,ז ועברים, עברו את-הירדן, ארץ גד, וגלעד; ושאול עודנו בגלגל, וכל-העם חרדו אחריו.  א יג,ח ויוחל שבעת ימים, למועד אשר שמואל, ולא-בא שמואל, הגלגל; ויפץ העם, מעליו.  א יג,ט ויאמר שאול--הגישו אליי, העולה והשלמים; ויעל, העולה.  א יג,י ויהי, ככלותו להעלות העולה, והנה שמואל, בא; וייצא שאול לקראתו, לברכו.  א יג,יא ויאמר שמואל, מה עשית; ויאמר שאול כי-ראיתי כי-נפץ העם מעליי, ואתה לא-באת למועד הימים, ופלשתים, נאספים מכמש.  א יג,יב ואומר, עתה יירדו פלשתים אליי הגלגל, ופני יהוה, לא חיליתי; ואתאפק, ואעלה העולה.  {ס}

א יג,יג ויאמר שמואל אל-שאול, נסכלת:  לא שמרת, את-מצות יהוה אלוהיך אשר ציווך, כי עתה הכין יהוה את-ממלכתך אל-ישראל, עד-עולם.  א יג,יד ועתה, ממלכתך לא-תקום:  ביקש יהוה לו איש כלבבו, ויצווהו יהוה לנגיד על-עמו--כי לא שמרת, את אשר-ציווך יהוה.  {ס}

א יג,טו ויקם שמואל, ויעל מן-הגלגל--גבעת בנימין; ויפקוד שאול, את-העם הנמצאים עימו, כשש מאות, איש.  א יג,טז ושאול ויונתן בנו, והעם הנמצא עימם, יושבים, בגבע בנימין; ופלשתים, חנו במכמש.  א יג,יז וייצא המשחית ממחנה פלשתים, שלושה ראשים:  הראש אחד יפנה אל-דרך עופרה, אל-ארץ שועל.  א יג,יח והראש אחד יפנה, דרך בית חורון; והראש אחד יפנה דרך הגבול, הנשקף על-גיא הצבועים המדברה.  {ס}

א יג,יט וחרש לא יימצא, בכול ארץ ישראל:  כי-אמרו פלשתים--פן יעשו העברים, חרב או חנית.  א יג,כ ויירדו כל-ישראל, הפלשתים--ללטוש איש את-מחרשתו ואת-אתו, ואת-קרדומו, ואת, מחרשתו.  א יג,כא והייתה הפצירה פים, למחרשות ולאתים, ולשלוש קילשון, ולהקרדומים; ולהציב, הדורבן.  א יג,כב והיה, ביום מלחמת, ולא נמצא חרב וחנית ביד כל-העם, אשר את-שאול ואת-יונתן; ותימצא לשאול, וליונתן בנו.  א יג,כג וייצא מצב פלשתים, אל-מעבר מכמש.  {ס}

א יד,א ויהי היום, ויאמר יונתן בן-שאול אל-הנער נושא כליו, לכה ונעברה אל-מצב פלשתים, אשר מעבר הלז; ולאביו, לא הגיד.  א יד,ב ושאול, יושב בקצה הגבעה, תחת הרימון, אשר במגרון; והעם אשר עימו, כשש מאות איש.  א יד,ג ואחייה בן-אחיטוב אחי איכבוד בן-פינחס בן-עלי כוהן יהוה, בשילה--נושא איפוד; והעם לא ידע, כי הלך יונתן.  א יד,ד ובין המעברות, אשר ביקש יונתן לעבור על-מצב פלשתים--שן-הסלע מהעבר מזה, ושן-הסלע מהעבר מזה; ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה.  א יד,ה השן האחד מצוק מצפון, מול מכמש; והאחד מנגב, מול גבע.  {ס}

א יד,ו ויאמר יהונתן אל-הנער נושא כליו, לכה ונעברה אל-מצב הערלים האלה--אוליי יעשה יהוה, לנו:  כי אין ליהוה מעצור, להושיע ברב או במעט.  א יד,ז ויאמר לו נושא כליו, עשה כל-אשר בלבבך; נטה לך, הנני עימך כלבבך.  {ס}

א יד,ח ויאמר, יהונתן, הנה אנחנו עוברים, אל-האנשים; ונגלינו, אליהם.  א יד,ט אם-כה יאמרו, אלינו, דומו, עד-הגיענו אליכם--ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם.  א יד,י ואם-כה יאמרו עלו עלינו, ועלינו--כי-נתנם יהוה, בידנו:  וזה-לנו, האות.  א יד,יא וייגלו שניהם, אל-מצב פלשתים; ויאמרו פלשתים--הנה עברים יוצאים, מן-החורים אשר התחבאו-שם.  א יד,יב ויענו אנשי המצבה את-יונתן ואת-נושא כליו, ויאמרו עלו אלינו, ונודיעה אתכם, דבר;  {פ}
 
ויאמר יונתן אל-נושא כליו, עלה אחריי--כי-נתנם יהוה, ביד ישראל.  א יד,יג ויעל יונתן, על-ידיו ועל-רגליו, ונושא כליו, אחריו; וייפלו לפני יונתן, ונושא כליו ממותת אחריו.  א יד,יד ותהי המכה הראשונה, אשר הכה יונתן ונושא כליו--כעשרים איש:  כבחצי מענה, צמד שדה.  א יד,טו ותהי חרדה במחנה בשדה, ובכל-העם--המצב והמשחית, חרדו גם-המה; ותרגז הארץ, ותהי לחרדת אלוהים.  א יד,טז ויראו הצופים לשאול, בגבעת בנימין; והנה ההמון נמוג, וילך והלום.  {פ}

א יד,יז ויאמר שאול, לעם אשר איתו, פקדו-נא וראו, מי הלך מעימנו; ויפקדו, והנה אין יונתן ונושא כליו.  א יד,יח ויאמר שאול לאחייה, הגישה ארון האלוהים:  כי-היה ארון האלוהים, ביום ההוא--ובני ישראל.  א יד,יט ויהי, עד דיבר שאול אל-הכוהן, וההמון אשר במחנה פלשתים, וילך הלוך ורב;  {פ}
 
ויאמר שאול אל-הכוהן, אסוף ידך.  א יד,כ וייזעק שאול, וכל-העם אשר איתו, ויבואו, עד-המלחמה; והנה הייתה חרב איש, בריעהו--מהומה, גדולה מאוד.  א יד,כא והעברים, היו לפלשתים כאתמול שלשום, אשר עלו עימם במחנה, סביב; וגם-המה, להיות עם-ישראל, אשר עם-שאול, ויונתן.  א יד,כב וכול איש ישראל המתחבאים בהר-אפריים, שמעו, כי-נסו, פלשתים; וידבקו גם-המה אחריהם, במלחמה.  א יד,כג ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל; והמלחמה--עברה, את-בית אוון.  א יד,כד ואיש-ישראל ניגש, ביום ההוא; ויואל שאול את-העם לאמור, ארור האיש אשר-יאכל לחם עד-הערב וניקמתי מאויביי, ולא-טעם כל-העם, לחם.  {ס}

א יד,כה וכל-הארץ, באו ביער; ויהי דבש, על-פני השדה.  א יד,כו ויבוא העם אל-היער, והנה הלך דבש; ואין-משיג ידו אל-פיו, כי-ירא העם את-השבועה.  א יד,כז ויונתן לא-שמע, בהשביע אביו את-העם, וישלח את-קצה המטה אשר בידו, ויטבול אותה ביערת הדבש; וישב ידו אל-פיו, ותאורנה עיניו.  א יד,כח ויען איש מהעם ויאמר, השבע השביע אביך את-העם לאמור, ארור האיש אשר-יאכל לחם, היום; ויעף, העם.  א יד,כט ויאמר, יונתן, עכר אבי, את-הארץ:  ראו-נא, כי-אורו עיניי--כי טעמתי, מעט דבש הזה.  א יד,ל אף, כי לו אכול אכל היום העם, משלל אויביו, אשר מצא:  כי עתה לא-רבתה מכה, בפלשתים.  א יד,לא ויכו ביום ההוא, בפלשתים, ממכמש, איילונה; ויעף העם, מאוד.  א יד,לב ויעט העם אל-השלל, ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו-ארצה; ויאכל העם, על-הדם.  א יד,לג ויגידו לשאול לאמור, הנה העם חוטאים ליהוה לאכול על-הדם; ויאמר בגדתם, גולו-אליי היום אבן גדולה.  א יד,לד ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אליי איש שורו ואיש שייהו, ושחטתם בזה ואכלתם, ולא-תחטאו ליהוה, לאכול אל-הדם; ויגישו כל-העם איש שורו בידו, הלילה--וישחטו-שם.  א יד,לה וייבן שאול מזבח, ליהוה; אותו החל, לבנות מזבח ליהוה.  {פ}

א יד,לו ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבוזה בהם עד-אור הבוקר, ולא-נשאר בהם איש, ויאמרו, כל-הטוב בעיניך עשה;  {ס}  ויאמר, הכוהן, נקרבה הלום, אל-האלוהים.  א יד,לז וישאל שאול, באלוהים, הארד אחרי פלשתים, התיתנם ביד ישראל; ולא ענהו, ביום ההוא.  א יד,לח ויאמר שאול--גושו הלום, כול פינות העם; ודעו וראו--במה הייתה החטאת הזאת, היום.  א יד,לט כי חי-יהוה, המושיע את-ישראל--כי אם-ישנו ביונתן בני, כי מות ימות; ואין עונהו, מכל-העם.  א יד,מ ויאמר אל-כל-ישראל, אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני, נהיה לעבר אחד; ויאמרו העם אל-שאול, הטוב בעיניך עשה.  {ס}

א יד,מא ויאמר שאול, אל-יהוה אלוהי ישראל--הבה תמים; ויילכד יונתן ושאול, והעם יצאו.  א יד,מב ויאמר שאול--הפילו, ביני ובין יונתן בני; ויילכד, יונתן.  א יד,מג ויאמר שאול אל-יונתן, הגידה לי מה עשית; ויגד-לו יונתן, ויאמר טעום טעמתי בקצה המטה אשר-בידי מעט דבש--הנני אמות.  {ס}

א יד,מד ויאמר שאול, כה-יעשה אלוהים וכה יוסיף:  כי-מות תמות, יונתן.  א יד,מה ויאמר העם אל-שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל--חלילה חי-יהוה אם-ייפול משערת ראשו ארצה, כי-עם-אלוהים עשה היום הזה; ויפדו העם את-יונתן, ולא-מת.  {ס}

א יד,מו ויעל שאול, מאחרי פלשתים; ופלשתים, הלכו למקומם.  א יד,מז ושאול לכד המלוכה, על-ישראל; ויילחם סביב בכל-אויביו במואב ובבני-עמון ובאדום ובמלכי צובה, ובפלשתים, ובכול אשר-יפנה, ירשיע.  א יד,מח ויעש חיל, ויך את-עמלק; ויצל את-ישראל, מיד שוסהו.  {פ}

א יד,מט ויהיו בני שאול, יונתן וישווי ומלכישוע; ושם, שתי בנותיו--שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל.  א יד,נ ושם אשת שאול, אחינועם בת-אחימעץ; ושם שר-צבאו אבינר, בן-נר דוד שאול.  א יד,נא וקיש אבי-שאול ונר אבי-אבנר, בן-אביאל.  {ס}

א יד,נב ותהי המלחמה חזקה על-פלשתים, כול ימי שאול; וראה שאול כל-איש גיבור, וכל-בן-חיל, ויאספהו, אליו.  {פ}

א טו,א ויאמר שמואל, אל-שאול, אותי שלח יהוה למשוחך למלך, על-עמו על-ישראל; ועתה שמע, לקול דברי יהוה.  {ס}

א טו,ב כה אמר, יהוה צבאות, פקדתי, את אשר-עשה עמלק לישראל--אשר-שם לו בדרך, בעלותו ממצריים.  א טו,ג עתה לך והכית את-עמלק, והחרמתם את-כל-אשר-לו, ולא תחמול, עליו; והמתה מאיש עד-אישה, מעולל ועד-יונק, משור ועד-שה, מגמל ועד-חמור.  {ס}

א טו,ד וישמע שאול, את-העם, ויפקדם בטלאים, מאתיים אלף רגלי; ועשרת אלפים, את-איש יהודה.  א טו,ה ויבוא שאול, עד-עיר עמלק; וירב, בנחל.  א טו,ו ויאמר שאול אל-הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי, פן-אוסיפך עימו, ואתה עשית חסד עם-כל-בני ישראל, בעלותם ממצריים; ויסר קיני, מתוך עמלק.  א טו,ז ויך שאול, את-עמלק, מחווילה בואכה שור, אשר על-פני מצריים.  א טו,ח ויתפוש את-אגג מלך-עמלק, חי; ואת-כל-העם, החרים לפי-חרב.  א טו,ט ויחמול שאול והעם על-אגג, ועל-מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל-הכרים ועל-כל-הטוב, ולא אבו, החרימם; וכל-המלאכה נמבזה ונמס, אותה החרימו.  {פ}

א טו,י ויהי, דבר-יהוה, אל-שמואל, לאמור.  א טו,יא ניחמתי, כי-המלכתי את-שאול למלך--כי-שב מאחריי, ואת-דבריי לא הקים; וייחר, לשמואל, ויזעק אל-יהוה, כל-הלילה.  א טו,יב וישכם שמואל לקראת שאול, בבוקר; ויוגד לשמואל לאמור, בא-שאול הכרמלה והנה מציב לו יד, וייסוב ויעבור, ויירד הגלגל.  א טו,יג ויבוא שמואל, אל-שאול; ויאמר לו שאול, ברוך אתה ליהוה--הקימותי, את-דבר יהוה.  א טו,יד ויאמר שמואל, ומה קול-הצאן הזה באוזניי, וקול הבקר, אשר אנוכי שומע.  א טו,טו ויאמר שאול מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על-מיטב הצאן והבקר, למען זבוח, ליהוה אלוהיך; ואת-היותר, החרמנו.  {פ}

א טו,טז ויאמר שמואל, אל-שאול, הרף ואגידה לך, את אשר דיבר יהוה אליי הלילה; ויאמר לו, דבר.  {ס}

א טו,יז ויאמר שמואל--הלוא אם-קטון אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה; וימשחך יהוה למלך, על-ישראל.  א טו,יח וישלחך יהוה, בדרך; ויאמר, לך והחרמת את-החטאים את-עמלק, ונלחמת בו, עד כלותם אותם.  א טו,יט ולמה לא-שמעת, בקול יהוה; ותעט, אל-השלל, ותעש הרע, בעיני יהוה.  {ס}

א טו,כ ויאמר שאול אל-שמואל, אשר שמעתי בקול יהוה, ואלך, בדרך אשר-שלחני יהוה; ואביא, את-אגג מלך עמלק, ואת-עמלק, החרמתי.  א טו,כא וייקח העם מהשלל צאן ובקר, ראשית החרם, לזבוח ליהוה אלוהיך, בגלגל.  {ס}

א טו,כב ויאמר שמואל, החפץ ליהוה בעולות וזבחים, כשמוע, בקול יהוה:  הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים.  א טו,כג כי חטאת-קסם מרי, ואוון ותרפים הפצר:  יען, מאסת את-דבר יהוה, וימאסך, ממלך.  {ס}

א טו,כד ויאמר שאול אל-שמואל חטאתי, כי-עברתי את-פי-יהוה ואת-דבריך:  כי יראתי את-העם, ואשמע בקולם.  א טו,כה ועתה, שא נא את-חטאתי; ושוב עימי, ואשתחווה ליהוה.  א טו,כו ויאמר שמואל אל-שאול, לא אשוב עימך:  כי מאסת, את-דבר יהוה, וימאסך יהוה, מהיות מלך על-ישראל.  {ס}

א טו,כז וייסוב שמואל, ללכת; ויחזק בכנף-מעילו, וייקרע.  {ס}

א טו,כח ויאמר אליו, שמואל, קרע יהוה את-ממלכות ישראל מעליך, היום; ונתנה, לריעך הטוב ממך.  {ס}

א טו,כט וגם נצח ישראל, לא ישקר ולא יינחם:  כי לא אדם הוא, להינחם.  א טו,ל ויאמר חטאתי--עתה כבדני נא נגד זקני-עמי, ונגד ישראל; ושוב עימי, והשתחוויתי ליהוה אלוהיך.  א טו,לא וישב שמואל, אחרי שאול; וישתחו שאול, ליהוה.  {ס}

א טו,לב ויאמר שמואל, הגישו אליי את-אגג מלך עמלק, וילך אליו, אגג מעדנות; ויאמר אגג, אכן סר מר-המוות.  {ס}

א טו,לג ויאמר שמואל--כאשר שיכלה נשים חרבך, כן-תשכל מנשים אימך; וישסף שמואל את-אגג לפני יהוה, בגלגל.  {ס}

א טו,לד וילך שמואל, הרמתה; ושאול עלה אל-ביתו, גבעת שאול.  א טו,לה ולא-יסף שמואל לראות את-שאול, עד-יום מותו, כי-התאבל שמואל, אל-שאול; ויהוה ניחם, כי-המליך את-שאול על-ישראל.  {פ}

א טז,א ויאמר יהוה אל-שמואל, עד-מתיי אתה מתאבל אל-שאול, ואני מאסתיו, ממלוך על-ישראל; מלא קרנך שמן, ולך אשלחך אל-ישי בית-הלחמי--כי-ראיתי בבניו לי, מלך.  א טז,ב ויאמר שמואל איך אלך, ושמע שאול והרגני; ויאמר יהוה, עגלת בקר תיקח בידך, ואמרת, לזבוח ליהוה באתי.  א טז,ג וקראת לישי, בזבח; ואנוכי, אודיעך את אשר-תעשה, ומשחת לי, את אשר-אומר אליך.  א טז,ד ויעש שמואל, את אשר דיבר יהוה, ויבוא, בית לחם; ויחרדו זקני העיר, לקראתו, ויאמר, שלום בואך.  א טז,ה ויאמר שלום, לזבוח ליהוה באתי, התקדשו, ובאתם איתי בזבח; ויקדש את-ישי ואת-בניו, ויקרא להם לזבח.  א טז,ו ויהי בבואם, וירא את-אליאב; ויאמר, אך נגד יהוה משיחו.  {ס}

א טז,ז ויאמר יהוה אל-שמואל, אל-תבט אל-מראהו ואל-גבוה קומתו--כי מאסתיהו:  כי לא, אשר יראה האדם--כי האדם יראה לעיניים, ויהוה יראה ללבב.  א טז,ח ויקרא ישי אל-אבינדב, ויעבירהו לפני שמואל; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה.  א טז,ט ויעבר ישי, שמה; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה.  א טז,י ויעבר ישי שבעת בניו, לפני שמואל; ויאמר שמואל אל-ישי, לא-בחר יהוה באלה.  א טז,יא ויאמר שמואל אל-ישי, התמו הנערים, ויאמר עוד שאר הקטן, והנה רועה בצאן; ויאמר שמואל אל-ישי שלחה וקחנו, כי לא-נסוב עד-בואו פה.  א טז,יב וישלח ויביאהו והוא אדמוני, עם-יפה עיניים וטוב רואי;  {פ}
 
ויאמר יהוה קום משחהו, כי-זה הוא.  א טז,יג וייקח שמואל את-קרן השמן, וימשח אותו בקרב אחיו, ותצלח רוח-יהוה אל-דויד, מהיום ההוא ומעלה; ויקם שמואל, וילך הרמתה.  א טז,יד ורוח יהוה סרה, מעם שאול; וביעתתו רוח-רעה, מאת יהוה.  א טז,טו ויאמרו עבדי-שאול, אליו:  הנה-נא רוח-אלוהים רעה, מבעיתך.  א טז,טז יאמר-נא אדוננו, עבדיך לפניך--יבקשו, איש יודע מנגן בכינור; והיה, בהיות עליך רוח-אלוהים רעה--וניגן בידו, וטוב לך.  {פ}

א טז,יז ויאמר שאול, אל-עבדיו:  ראו-נא לי, איש מיטיב לנגן, והביאותם, אליי.  א טז,יח ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר, ואיש תואר; ויהוה, עימו.  א טז,יט וישלח שאול מלאכים, אל-ישי; ויאמר, שלחה אליי את-דויד בנך אשר בצאן.  א טז,כ וייקח ישי חמור לחם, ונאד יין, וגדי עיזים, אחד; וישלח ביד-דויד בנו, אל-שאול.  א טז,כא ויבוא דויד אל-שאול, ויעמוד לפניו; ויאהבהו מאוד, ויהי-לו נושא כלים.  א טז,כב וישלח שאול, אל-ישי לאמור:  יעמוד-נא דויד לפניי, כי-מצא חן בעיניי.  א טז,כג והיה, בהיות רוח-אלוהים אל-שאול, ולקח דויד את-הכינור, וניגן בידו; ורווח לשאול וטוב לו, וסרה מעליו רוח הרעה.  {פ}

א יז,א ויאספו פלשתים את-מחניהם, למלחמה, וייאספו, שוכה אשר ליהודה; ויחנו בין-שוכה ובין-עזקה, באפס דמים.  א יז,ב ושאול ואיש-ישראל נאספו, ויחנו בעמק האלה; ויערכו מלחמה, לקראת פלשתים.  א יז,ג ופלשתים עומדים אל-ההר, מזה, וישראל עומדים אל-ההר, מזה; והגיא, ביניהם.  א יז,ד וייצא איש-הביניים ממחנות פלשתים, גולית שמו מגת:  גובהו, שש אמות וזרת.  א יז,ה וכובע נחושת על-ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש; ומשקל, השריון--חמשת-אלפים שקלים, נחושת.  א יז,ו ומצחת נחושת, על-רגליו; וכידון נחושת, בין כתפיו.  א יז,ז ועץ חניתו, כמנור אורגים, ולהבת חניתו, שש-מאות שקלים ברזל; ונושא הצינה, הולך לפניו.  א יז,ח ויעמוד, ויקרא אל-מערכות ישראל, ויאמר להם, למה תצאו לערוך מלחמה:  הלוא אנוכי הפלשתי, ואתם עבדים לשאול--ברו-לכם איש, ויירד אליי.  א יז,ט אם-יוכל להילחם איתי, והכני--והיינו לכם, לעבדים; ואם-אני אוכל-לו, והכיתיו--והייתם לנו לעבדים, ועבדתם אותנו.  א יז,י ויאמר, הפלשתי, אני חירפתי את-מערכות ישראל, היום הזה; תנו-לי איש, ונילחמה יחד.  א יז,יא וישמע שאול וכל-ישראל, את-דברי הפלשתי האלה; וייחתו וייראו, מאוד.  {פ}

א יז,יב ודויד בן-איש אפרתי הזה, מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמונה בנים; והאיש בימי שאול, זקן בא באנשים.  א יז,יג וילכו שלושת בני-ישי, הגדולים--הלכו אחרי-שאול, למלחמה; ושם שלושת בניו, אשר הלכו במלחמה--אליאב הבכור ומשנהו אבינדב, והשלישי שמה.  א יז,יד ודויד, הוא הקטן; ושלושה, הגדולים, הלכו, אחרי שאול.  {ס}

א יז,טו ודויד הולך ושב, מעל שאול, לרעות את-צאן אביו, בית-לחם.  א יז,טז וייגש הפלשתי, השכם והערב; ויתייצב, ארבעים יום.  {פ}

א יז,יז ויאמר ישי לדויד בנו, קח-נא לאחיך איפת הקליא הזה, ועשרה לחם, הזה; והרץ המחנה, לאחיך.  א יז,יח ואת עשרת חריצי החלב, האלה, תביא, לשר-האלף; ואת-אחיך תפקוד לשלום, ואת-ערובתם תיקח.  א יז,יט ושאול והמה וכל-איש ישראל, בעמק האלה; נלחמים, עם-פלשתים.  {ס}

א יז,כ וישכם דויד בבוקר, וייטוש את-הצאן על-שומר, ויישא וילך, כאשר ציווהו ישי; ויבוא, המעגלה, והחיל היוצא אל-המערכה, והרעו במלחמה.  א יז,כא ותערוך ישראל ופלשתים, מערכה לקראת מערכה.  א יז,כב וייטוש דויד את-הכלים מעליו, על-יד שומר הכלים, וירץ, המערכה; ויבוא, וישאל לאחיו לשלום.  א יז,כג והוא מדבר עימם, והנה איש הביניים עולה גולית הפלשתי שמו מגת ממערכות פלשתים, וידבר, כדברים האלה; וישמע, דויד.  א יז,כד וכול איש ישראל, בראותם את-האיש; וינוסו, מפניו, וייראו, מאוד.  א יז,כה ויאמר איש ישראל, הראיתם האיש העולה הזה--כי לחרף את-ישראל, עולה; והיה האיש אשר-יכנו יעשרנו המלך עושר גדול, ואת-בתו ייתן-לו, ואת בית אביו, יעשה חופשי בישראל.  {פ}

א יז,כו ויאמר דויד, אל-האנשים העומדים עימו לאמור, מה-ייעשה לאיש אשר יכה את-הפלשתי הלז, והסיר חרפה מעל ישראל:  כי מי, הפלשתי הערל הזה, כי חירף, מערכות אלוהים חיים.  א יז,כז ויאמר לו העם, כדבר הזה לאמור:  כה ייעשה, לאיש אשר יכנו.  א יז,כח וישמע אליאב אחיו הגדול, בדברו אל-האנשים; וייחר-אף אליאב בדויד ויאמר למה-זה ירדת, ועל-מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר--אני ידעתי את-זדונך ואת רוע לבבך, כי למען ראות המלחמה ירדת.  א יז,כט ויאמר דויד, מה עשיתי עתה; הלוא, דבר הוא.  א יז,ל וייסוב מאצלו אל-מול אחר, ויאמר כדבר הזה; וישיבוהו העם דבר, כדבר הראשון.  א יז,לא ויישמעו, הדברים, אשר, דיבר דויד; ויגידו לפני-שאול, וייקחהו.  א יז,לב ויאמר דויד אל-שאול, אל-ייפול לב-אדם עליו; עבדך ילך, ונלחם עם-הפלשתי הזה.  א יז,לג ויאמר שאול אל-דויד, לא תוכל ללכת אל-הפלשתי הזה, להילחם, עימו:  כי-נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו.  {ס}

א יז,לד ויאמר דויד אל-שאול, רועה היה עבדך לאביו בצאן; ובא הארי ואת-הדוב, ונשא שה מהעדר.  א יז,לה ויצאתי אחריו והכיתיו, והצלתי מפיו; ויקם עליי--והחזקתי בזקנו, והכיתיו והמיתיו.  א יז,לו גם את-הארי גם-הדוב, הכה עבדך; והיה הפלשתי הערל הזה, כאחד מהם, כי חירף, מערכות אלוהים חיים.  {ס}

א יז,לז ויאמר, דויד, יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדוב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה;  {ס}  ויאמר שאול אל-דויד לך, ויהוה יהיה עימך.  א יז,לח וילבש שאול את-דויד מדיו, ונתן קובע נחושת על-ראשו; וילבש אותו, שריון.  א יז,לט ויחגור דויד את-חרבו מעל למדיו ויואל ללכת, כי לא-ניסה, ויאמר דויד אל-שאול לא אוכל ללכת באלה, כי לא ניסיתי; ויסירם דויד, מעליו.  א יז,מ וייקח מקלו בידו, ויבחר-לו חמישה חלוקי-אבנים מן-הנחל וישם אותם בכלי הרועים אשר-לו ובילקוט--וקלעו בידו; וייגש, אל-הפלשתי.  א יז,מא וילך, הפלשתי, הולך וקרב, אל-דויד; והאיש נושא הצינה, לפניו.  א יז,מב ויבט הפלשתי ויראה את-דויד, ויבזהו:  כי-היה נער, ואדמוני עם-יפה מראה.  א יז,מג ויאמר הפלשתי, אל-דויד, הכלב אנוכי, כי-אתה בא-אליי במקלות; ויקלל הפלשתי את-דויד, באלוהיו.  א יז,מד ויאמר הפלשתי, אל-דויד:  לכה אליי--ואתנה את-בשרך, לעוף השמיים ולבהמת השדה.  {ס}

א יז,מה ויאמר דויד, אל-הפלשתי, אתה בא אליי, בחרב ובחנית ובכידון; ואנוכי בא-אליך, בשם יהוה צבאות, אלוהי מערכות ישראל, אשר חירפת.  א יז,מו היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתיך, והסירותי את-ראשך מעליך, ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה, לעוף השמיים ולחית הארץ; ויידעו, כל-הארץ, כי יש אלוהים, לישראל.  א יז,מז ויידעו כל-הקהל הזה, כי-לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה:  כי ליהוה המלחמה, ונתן אתכם בידנו.  {ס}

א יז,מח והיה כי-קם הפלשתי, וילך ויקרב לקראת דויד; וימהר דויד, וירץ המערכה לקראת הפלשתי.  א יז,מט וישלח דויד את-ידו אל-הכלי, וייקח משם אבן ויקלע, ויך את-הפלשתי, אל-מצחו; ותטבע האבן במצחו, וייפול על-פניו ארצה.  א יז,נ ויחזק דויד מן-הפלשתי בקלע ובאבן, ויך את-הפלשתי וימיתהו; וחרב, אין ביד-דויד.  א יז,נא וירץ דויד ויעמוד אל-הפלשתי וייקח את-חרבו וישלפה מתערה, וימותתהו, ויכרות-בה, את-ראשו; ויראו הפלשתים כי-מת גיבורם, וינוסו.  א יז,נב ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו, וירדפו את-הפלשתים, עד-בואכה גיא, ועד שערי עקרון; וייפלו חללי פלשתים, בדרך שעריים, ועד-גת, ועד-עקרון.  א יז,נג וישובו בני ישראל, מדלוק אחרי פלשתים; וישוסו, את-מחניהם.  א יז,נד וייקח דויד את-ראש הפלשתי, ויביאהו ירושלים; ואת-כליו, שם באוהלו.  {ס}

א יז,נה וכראות שאול את-דויד, יוצא לקראת הפלשתי, אמר אל-אבנר שר הצבא, בן-מי-זה הנער אבנר; ויאמר אבנר, חי-נפשך המלך אם-ידעתי.  א יז,נו ויאמר, המלך:  שאל אתה, בן-מי-זה העלם.  {ס}

א יז,נז וכשוב דויד, מהכות את-הפלשתי, וייקח אותו אבנר, ויביאהו לפני שאול; וראש הפלשתי, בידו.  א יז,נח ויאמר אליו שאול, בן-מי אתה הנער; ויאמר דויד, בן-עבדך ישי בית הלחמי.  א יח,א ויהי, ככלותו לדבר אל-שאול, ונפש יהונתן, נקשרה בנפש דויד; ויאהבהו יהונתן, כנפשו.  א יח,ב וייקחהו שאול, ביום ההוא; ולא נתנו, לשוב בית אביו.  א יח,ג ויכרות יהונתן ודויד, ברית, באהבתו אותו, כנפשו.  א יח,ד ויתפשט יהונתן, את-המעיל אשר עליו, וייתנהו, לדויד; ומדיו, ועד-חרבו ועד-קשתו ועד-חגורו.  א יח,ה וייצא דויד בכול אשר ישלחנו שאול, ישכיל, וישימהו שאול, על אנשי המלחמה; וייטב, בעיני כל-העם, וגם, בעיני עבדי שאול.  {פ}

א יח,ו ויהי בבואם, בשוב דויד מהכות את-הפלשתי, ותצאנה הנשים מכל-ערי ישראל לשיר והמחולות, לקראת שאול המלך--בתופים בשמחה, ובשלישים.  א יח,ז ותענינה הנשים המשחקות, ותאמרנה:  הכה שאול באלפיו, ודויד ברבבותיו.  א יח,ח וייחר לשאול מאוד, ויירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר נתנו לדויד רבבות, ולי נתנו האלפים; ועוד לו, אך המלוכה.  א יח,ט ויהי שאול, עוין את-דויד, מהיום ההוא, והלאה.  {ס}

א יח,י ויהי ממוחרת, ותצלח רוח אלוהים רעה אל-שאול ויתנבא בתוך-הבית, ודויד מנגן בידו, כיום ביום; והחנית, ביד-שאול.  א יח,יא ויטל שאול, את-החנית, ויאמר, אכה בדויד ובקיר; וייסוב דויד מפניו, פעמיים.  א יח,יב ויירא שאול, מלפני דויד:  כי-היה יהוה עימו, ומעם שאול סר.  א יח,יג ויסירהו שאול מעימו, וישימהו לו שר-אלף; וייצא ויבוא, לפני העם.  {ס}

א יח,יד ויהי דויד לכל-דרכיו, משכיל; ויהוה, עימו.  א יח,טו וירא שאול, אשר-הוא משכיל מאוד; ויגר, מפניו.  א יח,טז וכל-ישראל ויהודה, אוהב את-דויד:  כי-הוא יוצא ובא, לפניהם.  {פ}

א יח,יז ויאמר שאול אל-דויד, הנה בתי הגדולה מרב אותה אתן-לך לאישה--אך היה-לי לבן-חיל, והילחם מלחמות יהוה; ושאול אמר, אל-תהי ידי בו, ותהי-בו, יד-פלשתים.  {ס}

א יח,יח ויאמר דויד אל-שאול, מי אנוכי ומי חיי, משפחת אבי, בישראל--כי-אהיה חתן, למלך.  א יח,יט ויהי, בעת תת את-מרב בת-שאול--לדויד; והיא ניתנה לעדריאל המחולתי, לאישה.  א יח,כ ותאהב מיכל בת-שאול, את-דויד; ויגידו לשאול, ויישר הדבר בעיניו.  א יח,כא ויאמר שאול אתננה לו, ותהי-לו למוקש, ותהי-בו, יד-פלשתים; ויאמר שאול אל-דויד, בשתיים תתחתן בי היום.  א יח,כב ויצו שאול את-עבדיו, דברו אל-דויד בלט לאמור, הנה חפץ בך המלך, וכל-עבדיו אהבוך; ועתה, התחתן במלך.  א יח,כג וידברו עבדי שאול, באוזני דויד, את-הדברים, האלה; ויאמר דויד, הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנוכי, איש-רש ונקלה.  א יח,כד ויגידו עבדי שאול, לו--לאמור:  כדברים האלה, דיבר דויד.  א יח,כה ויאמר שאול כה-תאמרו לדויד, אין-חפץ למלך במוהר, כי במאה עורלות פלשתים, להינקם באויבי המלך; ושאול חשב, להפיל את-דויד ביד-פלשתים.  א יח,כו ויגידו עבדיו לדויד, את-הדברים האלה, ויישר הדבר בעיני דויד, להתחתן במלך; ולא מלאו, הימים.  א יח,כז ויקם דויד וילך הוא ואנשיו, ויך בפלשתים מאתיים איש, ויבא דויד את-עורלותיהם, וימלאום למלך להתחתן במלך; וייתן-לו שאול את-מיכל בתו, לאישה.  {ס}

א יח,כח וירא שאול ויידע, כי יהוה עם-דויד; ומיכל בת-שאול, אהבתהו.  א יח,כט ויוסף שאול, לירוא מפני דויד--עוד; ויהי שאול אויב את-דויד, כל-הימים.  {פ}

א יח,ל וייצאו, שרי פלשתים; ויהי מדי צאתם, שכל דויד מכול עבדי שאול, וייקר שמו, מאוד.  {ס}

א יט,א וידבר שאול, אל-יונתן בנו ואל-כל-עבדיו, להמית, את-דויד; ויהונתן, בן-שאול, חפץ בדויד, מאוד.  א יט,ב ויגד יהונתן לדויד לאמור, מבקש שאול אבי להמיתך; ועתה הישמר-נא בבוקר, וישבת בסתר ונחבאת.  א יט,ג ואני אצא ועמדתי ליד-אבי, בשדה אשר אתה שם, ואני, אדבר בך אל-אבי; וראיתי מה, והגדתי לך.  {ס}

א יט,ד וידבר יהונתן בדויד טוב, אל-שאול אביו; ויאמר אליו אל-יחטא המלך בעבדו בדויד, כי לא חטא לך, וכי מעשיו, טוב-לך מאוד.  א יט,ה וישם את-נפשו בכפו ויך את-הפלשתי, ויעש יהוה תשועה גדולה לכל-ישראל--ראית, ותשמח; ולמה תחטא בדם נקי, להמית את-דויד חינם.  א יט,ו וישמע שאול, בקול יהונתן; ויישבע שאול, חי-יהוה אם-יומת.  א יט,ז ויקרא יהונתן, לדויד, ויגד-לו יהונתן, את כל-הדברים האלה; ויבא יהונתן את-דויד אל-שאול, ויהי לפניו כאתמול שלשום.  {ס}

א יט,ח ותוסף המלחמה, להיות; וייצא דויד ויילחם בפלשתים, ויך בהם מכה גדולה, וינוסו, מפניו.  א יט,ט ותהי רוח יהוה רעה, אל-שאול, והוא בביתו יושב, וחניתו בידו; ודויד, מנגן ביד.  א יט,י ויבקש שאול להכות בחנית, בדויד ובקיר, ויפטר מפני שאול, ויך את-החנית בקיר; ודויד נס ויימלט, בלילה הוא.  {פ}

א יט,יא וישלח שאול מלאכים אל-בית דויד, לשומרו, ולהמיתו, בבוקר; ותגד לדויד, מיכל אשתו לאמור, אם-אינך ממלט את-נפשך הלילה, מחר אתה מומת.  א יט,יב ותורד מיכל את-דויד, בעד החלון; וילך ויברח, ויימלט.  א יט,יג ותיקח מיכל את-התרפים, ותשם אל-המיטה, ואת כביר העיזים, שמה מראשותיו; ותכס, בבגד.  {ס}

א יט,יד וישלח שאול מלאכים, לקחת את-דויד; ותאמר, חולה הוא.  {ס}

א יט,טו וישלח שאול את-המלאכים, לראות את-דויד לאמור:  העלו אותו במיטה אליי, להמיתו.  א יט,טז ויבואו, המלאכים, והנה התרפים, אל-המיטה; וכביר העיזים, מראשותיו.  {ס}

א יט,יז ויאמר שאול אל-מיכל, למה ככה רימיתיני, ותשלחי את-אויבי, ויימלט; ותאמר מיכל אל-שאול, הוא-אמר אליי שלחיני למה אמיתך.  א יט,יח ודויד ברח ויימלט, ויבוא אל-שמואל הרמתה, ויגד-לו, את כל-אשר עשה-לו שאול; וילך הוא ושמואל, ויישבו בניות.  א יט,יט ויוגד לשאול, לאמור:  הנה דויד, בניות ברמה.  א יט,כ וישלח שאול מלאכים, לקחת את-דויד, וירא את-להקת הנביאים ניבאים, ושמואל עומד ניצב עליהם; ותהי על-מלאכי שאול, רוח אלוהים, ויתנבאו, גם-המה.  א יט,כא ויגידו לשאול, וישלח מלאכים אחרים, ויתנבאו, גם-המה;  {ס}  ויוסף שאול, וישלח מלאכים שלישים, ויתנבאו, גם-המה.  א יט,כב וילך גם-הוא הרמתה, ויבוא עד-בור הגדול אשר בשכו, וישאל ויאמר, איפה שמואל ודויד; ויאמר, הנה בניות ברמה.  א יט,כג וילך שם, אל-ניות ברמה; ותהי עליו גם-הוא רוח אלוהים, וילך הלוך ויתנבא, עד-בואו, בניות ברמה.  א יט,כד ויפשט גם-הוא בגדיו, ויתנבא גם-הוא לפני שמואל, וייפול ערום, כל-היום ההוא וכל-הלילה; על-כן, יאמרו--הגם שאול, בנביאים.  {פ}

א כ,א ויברח דויד, מניות ברמה; ויבוא ויאמר לפני יהונתן, מה עשיתי מה-עווני ומה-חטאתי לפני אביך--כי מבקש, את-נפשי.  א כ,ב ויאמר לו חלילה, לא תמות--הנה לא-יעשה אבי דבר גדול או דבר קטון, ולא יגלה את-אוזני; ומדוע יסתיר אבי ממני את-הדבר הזה, אין זאת.  א כ,ג ויישבע עוד דויד, ויאמר ידוע ידע אביך כי-מצאתי חן בעיניך, ויאמר אל-יידע-זאת יהונתן, פן-ייעצב; ואולם, חי-יהוה וחי נפשך--כי כפשע, ביני ובין המוות.  א כ,ד ויאמר יהונתן, אל-דויד:  מה-תאמר נפשך, ואעשה-לך.  {פ}

א כ,ה ויאמר דויד אל-יהונתן, הנה-חודש מחר, ואנוכי ישוב-אשב עם-המלך, לאכול; ושילחתני ונסתרתי בשדה, עד הערב השלישית.  א כ,ו אם-פקוד יפקדני, אביך:  ואמרת, נשאול נשאל ממני דויד לרוץ בית-לחם עירו--כי זבח הימים שם, לכל-המשפחה.  א כ,ז אם-כה יאמר טוב, שלום לעבדך; ואם-חרה ייחרה, לו--דע, כי-כלתה הרעה מעימו.  א כ,ח ועשית חסד, על-עבדך, כי בברית יהוה, הבאת את-עבדך עימך; ואם-יש-בי עוון המיתני אתה, ועד-אביך למה-זה תביאני.  {פ}

א כ,ט ויאמר יהונתן, חלילה לך:  כי אם-ידוע אדע, כי-כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך--ולא אותה, אגיד לך.  {ס}

א כ,י ויאמר דויד אל-יהונתן, מי יגיד לי; או מה-יענך אביך, קשה.  {ס}

א כ,יא ויאמר יהונתן אל-דויד, לכה ונצא השדה; וייצאו שניהם, השדה.  {ס}

א כ,יב ויאמר יהונתן אל-דויד, יהוה אלוהי ישראל כי-אחקור את-אבי כעת מחר השלישית, והנה-טוב, אל-דויד--ולא-אז אשלח אליך, וגליתי את-אוזנך.  א כ,יג כה-יעשה יהוה ליהונתן וכה יוסיף, כי-ייטיב אל-אבי את-הרעה עליך--וגליתי את-אוזנך, ושילחתיך והלכת לשלום; ויהי יהוה עימך, כאשר היה עם-אבי.  א כ,יד ולא, אם-עודני חי; ולא-תעשה עימדי חסד יהוה, ולא אמות.  א כ,טו ולא-תכרית את-חסדך מעם ביתי, עד-עולם; ולא, בהכרית יהוה את-אויבי דויד, איש, מעל פני האדמה.  א כ,טז ויכרות יהונתן, עם-בית דויד; וביקש יהוה, מיד אויבי דויד.  א כ,יז ויוסף יהונתן להשביע את-דויד, באהבתו אותו:  כי-אהבת נפשו, אהבו.  {ס}

א כ,יח ויאמר-לו יהונתן, מחר חודש; ונפקדת, כי ייפקד מושבך.  א כ,יט ושילשת, תרד מאוד, ובאת אל-המקום, אשר-נסתרת שם ביום המעשה; וישבת, אצל האבן האזל.  א כ,כ ואני, שלושת החיצים צידה אורה, לשלח-לי, למטרה.  א כ,כא והנה אשלח את-הנער, לך מצא את-החיצים:  אם-אמור אומר לנער הנה החיצים ממך והנה, קחנו ובואה כי-שלום לך ואין דבר--חי-יהוה.  א כ,כב ואם-כה אומר לעלם, הנה החיצים ממך והלאה--לך, כי שילחך יהוה.  א כ,כג והדבר--אשר דיברנו, אני ואתה:  הנה יהוה ביני ובינך, עד-עולם.  {ס}

א כ,כד וייסתר דויד, בשדה; ויהי החודש, ויישב המלך אל-הלחם לאכול.  א כ,כה ויישב המלך על-מושבו כפעם בפעם, אל-מושב הקיר, ויקם יהונתן, ויישב אבנר מצד שאול; וייפקד, מקום דויד.  א כ,כו ולא-דיבר שאול מאומה, ביום ההוא:  כי אמר מקרה הוא, בלתי טהור הוא כי-לא טהור.  {ס}

א כ,כז ויהי, ממוחרת החודש השני, וייפקד, מקום דויד;  {פ}
 
ויאמר שאול, אל-יהונתן בנו, מדוע לא-בא בן-ישי גם-תמול גם-היום, אל-הלחם.  א כ,כח ויען יהונתן, את-שאול:  נשאול נשאל דויד מעימדי, עד-בית לחם.  א כ,כט ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר, והוא ציווה-לי אחי, ועתה אם-מצאתי חן בעיניך, אימלטה נא ואראה את-אחיי; על-כן לא-בא, אל-שולחן המלך.  {ס}

א כ,ל וייחר-אף שאול, ביהונתן, ויאמר לו, בן-נעוות המרדות:  הלוא ידעתי, כי-בוחר אתה לבן-ישי, לבושתך, ולבושת ערוות אימך.  א כ,לא כי כל-הימים, אשר בן-ישי חי על-האדמה, לא תיכון, אתה ומלכותך; ועתה, שלח וקח אותו אליי--כי בן-מוות, הוא.  {ס}

א כ,לב ויען, יהונתן, את-שאול, אביו; ויאמר אליו למה יומת, מה עשה.  א כ,לג ויטל שאול את-החנית עליו, להכותו; ויידע, יהונתן, כי-כלה היא מעם אביו, להמית את-דויד.  {ס}

א כ,לד ויקם יהונתן מעם השולחן, בחורי-אף; ולא-אכל ביום-החודש השני, לחם--כי נעצב אל-דויד, כי הכלימו אביו.  {ס}

א כ,לה ויהי בבוקר, וייצא יהונתן השדה למועד דויד; ונער קטון, עימו.  א כ,לו ויאמר לנערו--רוץ מצא נא את-החיצים, אשר אנוכי מורה; הנער רץ, והוא-ירה החצי להעבירו.  א כ,לז ויבוא הנער עד-מקום החצי, אשר ירה יהונתן; ויקרא יהונתן אחרי הנער, ויאמר, הלוא החצי, ממך והלאה.  א כ,לח ויקרא יהונתן אחרי הנער, מהרה חושה אל-תעמוד; וילקט נער יהונתן, את-החיצים, ויבוא, אל-אדוניו.  א כ,לט והנער, לא-ידע מאומה; אך יהונתן ודויד, ידעו את-הדבר.  {ס}

א כ,מ וייתן יהונתן את-כליו, אל-הנער אשר-לו; ויאמר לו, לך הבא העיר.  א כ,מא הנער, בא, ודויד קם מאצל הנגב, וייפול לאפיו ארצה וישתחו שלוש פעמים; ויישקו איש את-ריעהו, ויבכו איש את-ריעהו, עד-דויד, הגדיל.  א כ,מב ויאמר יהונתן לדויד, לך לשלום:  אשר נשבענו שנינו אנחנו, בשם יהוה לאמור, יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך, עד-עולם.  {פ}

א כא,א ויקם, וילך; ויהונתן, בא העיר.  א כא,ב ויבוא דויד נובה, אל-אחימלך הכוהן; ויחרד אחימלך לקראת דויד, ויאמר לו מדוע אתה לבדך, ואיש, אין איתך.  א כא,ג ויאמר דויד לאחימלך הכוהן, המלך ציווני דבר, ויאמר אליי איש אל-יידע מאומה את-הדבר אשר-אנוכי שולחך, ואשר ציוויתיך; ואת-הנערים יודעתי, אל-מקום פלוני אלמוני.  א כא,ד ועתה, מה-יש תחת-ידך חמישה-לחם--תנה בידי; או, הנמצא.  א כא,ה ויען הכוהן את-דויד ויאמר, אין-לחם חול אל-תחת ידי:  כי-אם-לחם קודש יש, אם-נשמרו הנערים אך מאישה.  {פ}

א כא,ו ויען דויד את-הכוהן ויאמר לו, כי אם-אישה עצורה-לנו כתמול שלשום, בצאתי, ויהיו כלי-הנערים קודש:  והוא, דרך חול--ואף, כי היום יקדש בכלי.  א כא,ז וייתן-לו הכוהן, קודש:  כי לא-היה שם לחם, כי-אם-לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה, לשום לחם חום, ביום הילקחו.  א כא,ח ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא, נעצר לפני יהוה, ושמו, דואג האדומי--אביר הרועים, אשר לשאול.  א כא,ט ויאמר דויד לאחימלך, ואין יש-פה תחת-ידך חנית או-חרב:  כי גם-חרבי וגם-כליי לא-לקחתי בידי, כי-היה דבר-המלך נחוץ.  {ס}

א כא,י ויאמר הכוהן, חרב גולית הפלשתי אשר-הכית בעמק האלה הנה-היא לוטה בשמלה אחרי האיפוד--אם-אותה תיקח-לך קח, כי אין אחרת זולתה בזה;  {ס}  ויאמר דויד אין כמוה, תננה לי.  א כא,יא ויקם דויד, ויברח ביום-ההוא מפני שאול; ויבוא, אל-אכיש מלך גת.  א כא,יב ויאמרו עבדי אכיש, אליו, הלוא-זה דויד, מלך הארץ; הלוא לזה, יענו במחולות לאמור, הכה שאול באלפיו, ודויד ברבבותיו.  א כא,יג וישם דויד את-הדברים האלה, בלבבו; ויירא מאוד, מפני אכיש מלך-גת.  א כא,יד וישנו את-טעמו בעיניהם, ויתהולל בידם; ויתו על-דלתות השער, ויורד רירו אל-זקנו.  {ס}

א כא,טו ויאמר אכיש, אל-עבדיו:  הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אותו אליי.  א כא,טז חסר משוגעים, אני, כי-הבאתם את-זה, להשתגע עליי; הזה, יבוא אל-ביתי.  {פ}

א כב,א וילך דויד משם, ויימלט אל-מערת עדולם; וישמעו אחיו וכל-בית אביו, ויירדו אליו שמה.  א כב,ב ויתקבצו אליו כל-איש מצוק וכל-איש אשר-לו נושא, וכל-איש מר-נפש, ויהי עליהם, לשר; ויהיו עימו, כארבע מאות איש.  א כב,ג וילך דויד משם, מצפה מואב; ויאמר אל-מלך מואב, ייצא-נא אבי ואימי איתכם, עד אשר אדע, מה-יעשה-לי אלוהים.  א כב,ד וינחם, את-פני מלך מואב; ויישבו עימו, כל-ימי היות-דויד במצודה.  {ס}

א כב,ה ויאמר גד הנביא אל-דויד, לא תשב במצודה--לך ובאת-לך, ארץ יהודה; וילך דויד, ויבוא יער חרת.  {ס}

א כב,ו וישמע שאול--כי נודע דויד, ואנשים אשר איתו; ושאול יושב בגבעה תחת-האשל ברמה, וחניתו בידו, וכל-עבדיו, ניצבים עליו.  א כב,ז ויאמר שאול, לעבדיו הניצבים עליו, שמעו-נא, בני ימיני:  גם-לכולכם, ייתן בן-ישי שדות וכרמים--לכולכם ישים, שרי אלפים ושרי מאות.  א כב,ח כי קשרתם כולכם עליי, ואין-גולה את-אוזני בכרות-בני עם-בן-ישי, ואין-חולה מכם עליי, וגולה את-אוזני:  כי הקים בני את-עבדי עליי לאורב, כיום הזה.  {ס}

א כב,ט ויען דואג האדומי, והוא ניצב על-עבדי-שאול--ויאמר:  ראיתי, את-בן-ישי, בא נובה, אל-אחימלך בן-אחיטוב.  א כב,י וישאל-לו, ביהוה, וצידה, נתן לו; ואת, חרב גולית הפלשתי--נתן לו.  א כב,יא וישלח המלך לקרוא את-אחימלך בן-אחיטוב הכוהן, ואת כל-בית אביו הכוהנים--אשר בנוב; ויבואו כולם, אל-המלך.  {ס}

א כב,יב ויאמר שאול, שמע-נא בן-אחיטוב; ויאמר, הנני אדוני.  א כב,יג ויאמר אליו, שאול, למה קשרתם עליי, אתה ובן-ישי--בתיתך לו לחם וחרב, ושאול לו באלוהים, לקום אליי לאורב, כיום הזה.  {ס}

א כב,יד ויען אחימלך את-המלך, ויאמר:  ומי בכל-עבדיך כדויד נאמן, וחתן המלך וסר אל-משמעתך ונכבד בביתך.  א כב,טו היום החילותי לשאול-לו באלוהים, חלילה לי:  אל-ישם המלך בעבדו דבר, בכל-בית אבי--כי לא-ידע עבדך בכל-זאת, דבר קטון או גדול.  א כב,טז ויאמר המלך, מות תמות אחימלך:  אתה, וכל-בית אביך.  א כב,יז ויאמר המלך לרצים הניצבים עליו סובו והמיתו כוהני יהוה, כי גם-ידם עם-דויד, וכי ידעו כי-בורח הוא, ולא גלו את-אוזני; ולא-אבו עבדי המלך, לשלוח את-ידם, לפגוע, בכוהני יהוה.  {ס}

א כב,יח ויאמר המלך, לדואג, סוב אתה, ופגע בכוהנים; וייסוב דואג האדומי, ויפגע-הוא בכוהנים, וימת ביום ההוא שמונים וחמישה איש, נושא איפוד בד.  א כב,יט ואת נוב עיר-הכוהנים, הכה לפי-חרב, מאיש ועד-אישה, מעולל ועד-יונק; ושור וחמור ושה, לפי-חרב.  א כב,כ ויימלט בן-אחד, לאחימלך בן-אחיטוב, ושמו, אביתר; ויברח, אחרי דויד.  א כב,כא ויגד אביתר, לדויד:  כי הרג שאול, את כוהני יהוה.  א כב,כב ויאמר דויד לאביתר, ידעתי ביום ההוא כי-שם דואג האדומי, כי-הגד יגיד, לשאול:  אנוכי סבותי, בכל-נפש בית אביך.  א כב,כג שבה איתי אל-תירא, כי אשר-יבקש את-נפשי יבקש את-נפשך:  כי-משמרת אתה, עימדי.  {ס}

א כג,א ויגידו לדויד, לאמור:  הנה פלשתים נלחמים בקעילה, והמה שוסים את-הגורנות.  א כג,ב וישאל דויד ביהוה, לאמור, האלך והכיתי, בפלשתים האלה;  {ס}  ויאמר יהוה אל-דויד, לך והכית בפלשתים, והושעת, את-קעילה.  א כג,ג ויאמרו אנשי דויד, אליו, הנה אנחנו פה ביהודה, יראים; ואף כי-נלך קעילה, אל-מערכות פלשתים.  {ס}

א כג,ד ויוסף עוד דויד לשאול ביהוה, ויענהו יהוה; ויאמר, קום רד קעילה--כי-אני נותן את-פלשתים, בידך.  א כג,ה וילך דויד ואנשיו קעילה ויילחם בפלשתים, וינהג את-מקניהם, ויך בהם, מכה גדולה; ויושע דויד, את יושבי קעילה.  {ס}

א כג,ו ויהי, בברוח אביתר בן-אחימלך אל-דויד--קעילה; איפוד, ירד בידו.  א כג,ז ויוגד לשאול, כי-בא דויד קעילה; ויאמר שאול, ניכר אותו אלוהים בידי--כי נסגר לבוא, בעיר דלתיים ובריח.  א כג,ח וישמע שאול את-כל-העם, למלחמה, לרדת קעילה, לצור אל-דויד ואל-אנשיו.  א כג,ט ויידע דויד--כי עליו, שאול מחריש הרעה; ויאמר אל-אביתר הכוהן, הגישה האיפוד.  {ס}

א כג,י ויאמר, דויד, יהוה אלוהי ישראל, שמוע שמע עבדך כי-מבקש שאול לבוא אל-קעילה--לשחת לעיר, בעבורי.  א כג,יא היסגירוני בעלי קעילה בידו היירד שאול, כאשר שמע עבדך--יהוה אלוהי ישראל, הגד-נא לעבדך;  {ס}  ויאמר יהוה, יירד.  {ס}

א כג,יב ויאמר דויד--היסגירו בעלי קעילה אותי ואת-אנשיי, ביד-שאול; ויאמר יהוה, יסגירו.  {ס}

א כג,יג ויקם דויד ואנשיו כשש-מאות איש, וייצאו מקעילה, ויתהלכו, באשר יתהלכו; ולשאול הוגד, כי-נמלט דויד מקעילה, ויחדל, לצאת.  א כג,יד ויישב דויד במדבר במצדות, ויישב בהר במדבר-זיף; ויבקשהו שאול כל-הימים, ולא-נתנו אלוהים בידו.  א כג,טו וירא דויד, כי-יצא שאול לבקש את-נפשו; ודויד במדבר-זיף, בחורשה.  {ס}

א כג,טז ויקם יהונתן בן-שאול, וילך אל-דויד חורשה; ויחזק את-ידו, באלוהים.  א כג,יז ויאמר אליו אל-תירא, כי לא תמצאך יד שאול אבי, ואתה תמלוך על-ישראל, ואנוכי אהיה-לך למשנה; וגם-שאול אבי, יודע כן.  א כג,יח ויכרתו שניהם ברית, לפני יהוה; ויישב דויד בחורשה, ויהונתן הלך לביתו.  {ס}

א כג,יט ויעלו זיפים אל-שאול, הגבעתה לאמור:  הלוא דויד מסתתר עימנו במצדות, בחורשה--בגבעת החכילה, אשר מימין הישימון.  א כג,כ ועתה לכל-אוות נפשך המלך, לרדת--רד; ולנו הסגירו, ביד המלך.  א כג,כא ויאמר שאול, ברוכים אתם ליהוה:  כי חמלתם, עליי.  א כג,כב לכו-נא הכינו עוד, ודעו וראו את-מקומו אשר תהיה רגלו--מי ראהו, שם:  כי אמר אליי, ערום יערים הוא.  א כג,כג וראו ודעו, מכול המחבואים אשר יתחבא שם, ושבתם אליי אל-נכון, והלכתי איתכם; והיה, אם-ישנו בארץ--וחיפשתי אותו, בכול אלפי יהודה.  א כג,כד ויקומו וילכו זיפה, לפני שאול; ודויד ואנשיו במדבר מעון, בערבה--אל, ימין הישימון.  א כג,כה וילך שאול ואנשיו, לבקש, ויגידו לדויד, ויירד הסלע ויישב במדבר מעון; וישמע שאול, וירדוף אחרי-דויד מדבר מעון.  א כג,כו וילך שאול מצד ההר, מזה, ודויד ואנשיו מצד ההר, מזה; ויהי דויד נחפז ללכת, מפני שאול, ושאול ואנשיו עוטרים אל-דויד ואל-אנשיו, לתופשם.  א כג,כז ומלאך בא, אל-שאול לאמור:  מהרה ולכה, כי-פשטו פלשתים על-הארץ.  א כג,כח וישב שאול, מרדוף אחרי דויד, וילך, לקראת פלשתים; על-כן, קראו למקום ההוא, סלע, המחלקות.  א כג,כט ויעל דויד, משם; ויישב, במצדות עין-גדי.  {ס}

א כד,א ויהי, כאשר שב שאול, מאחרי, פלשתים; ויגידו לו, לאמור, הנה דויד, במדבר עין גדי.  {ס}

א כד,ב וייקח שאול, שלושת אלפים איש בחור--מכל-ישראל; וילך, לבקש את-דויד ואנשיו, על-פני, צורי היעלים.  א כד,ג ויבוא אל-גדרות הצאן על-הדרך, ושם מערה, ויבוא שאול, להסך את-רגליו; ודויד, ואנשיו, בירכתי המערה, יושבים.  א כד,ד ויאמרו אנשי דויד אליו, הנה היום אשר-אמר יהוה אליך הנה אנוכי נותן את-אויבך בידך, ועשית לו, כאשר ייטב בעיניך; ויקם דויד, ויכרות את-כנף-המעיל אשר-לשאול--בלט.  א כד,ה ויהי, אחרי-כן, ויך לב-דויד, אותו--על אשר כרת, את-כנף אשר לשאול.  א כד,ו ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה, אם-אעשה את-הדבר הזה לאדוני למשיח יהוה--לשלוח ידי, בו:  כי-משיח יהוה, הוא.  א כד,ז וישסע דויד את-אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל-שאול; ושאול קם מהמערה, וילך בדרך.  {ס}

א כד,ח ויקם דויד אחרי-כן, וייצא מהמערה, ויקרא אחרי-שאול לאמור, אדוני המלך; ויבט שאול אחריו, וייקוד דויד אפיים ארצה וישתחו.  {ס}

א כד,ט ויאמר דויד לשאול, למה תשמע את-דברי אדם לאמור:  הנה דויד, מבקש רעתך.  א כד,י הנה היום הזה ראו עיניך, את אשר-נתנך יהוה היום בידי במערה, ואמר להרוגך, ותחס עליך; ואומר, לא-אשלח ידי באדוני--כי-משיח יהוה, הוא.  א כד,יא ואבי ראה--גם ראה את-כנף מעילך, בידי:  כי בכורתי את-כנף מעילך ולא הרגתיך, דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא-חטאתי לך--ואתה צודה את-נפשי, לקחתה.  א כד,יב ישפוט יהוה ביני ובינך, ונקמני יהוה ממך; וידי, לא תהיה-בך.  א כד,יג כאשר יאמר, משל הקדמוני, מרשעים, ייצא רשע; וידי, לא תהיה-בך.  א כד,יד אחרי מי יצא מלך ישראל, אחרי מי אתה רודף:  אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד.  א כד,טו והיה יהוה לדיין, ושפט ביני ובינך; וירא וירב את-ריבי, וישפטני מידך.  {פ}

א כד,טז ויהי ככלות דויד, לדבר את-הדברים האלה אל-שאול, ויאמר שאול, הקולך זה בני דויד; ויישא שאול קולו, ויבך.  א כד,יז ויאמר, אל-דויד, צדיק אתה, ממני:  כי אתה גמלתני הטובה, ואני גמלתיך הרעה.  א כד,יח ואתה הגדת היום, את אשר-עשית איתי טובה--את אשר סיגרני יהוה בידך, ולא הרגתני.  א כד,יט וכי-ימצא איש את-אויבו, ושילחו בדרך טובה; ויהוה, ישלמך טובה, תחת היום הזה, אשר עשית לי.  א כד,כ ועתה הנה ידעתי, כי מלוך תמלוך; וקמה, בידך, ממלכת, ישראל.  א כד,כא ועתה, הישבעה לי ביהוה, אם-תכרית את-זרעי, אחריי; ואם-תשמיד את-שמי, מבית אבי.  א כד,כב ויישבע דויד, לשאול; וילך שאול, אל-ביתו, ודויד ואנשיו, עלו על-המצודה.  {ס}

א כה,א וימת שמואל--וייקבצו כל-ישראל ויספדו-לו, ויקברוהו בביתו ברמה; ויקם דויד, ויירד אל-מדבר פארן.  {פ}

א כה,ב ואיש במעון ומעשהו בכרמל, והאיש גדול מאוד, ולו צאן שלושת-אלפים, ואלף עיזים; ויהי בגזוז את-צאנו, בכרמל.  א כה,ג ושם האיש נבל, ושם אשתו אביגיל; והאישה טובת-שכל ויפת תואר, והאיש קשה ורע מעללים והוא כליבי.  א כה,ד וישמע דויד, במדבר:  כי-גוזז נבל, את-צאנו.  א כה,ה וישלח דויד, עשרה נערים; ויאמר דויד לנערים, עלו כרמלה ובאתם אל-נבל, ושאלתם-לו בשמי, לשלום.  א כה,ו ואמרתם כה, לחי; ואתה שלום וביתך שלום, וכול אשר-לך שלום.  א כה,ז ועתה שמעתי, כי גוזזים לך; עתה, הרועים אשר-לך היו עימנו--לא הכלמנום ולא-נפקד להם מאומה, כל-ימי היותם בכרמל.  א כה,ח שאל את-נעריך ויגידו לך, וימצאו הנערים חן בעיניך--כי-על-יום טוב, באנו; תנה-נא, את אשר תמצא ידך לעבדיך, ולבנך, לדויד.  א כה,ט ויבואו נערי דויד, וידברו אל-נבל ככל-הדברים האלה בשם דויד; וינוחו.  א כה,י ויען נבל את-עבדי דויד, ויאמר, מי דויד, ומי בן-ישי; היום, רבו עבדים, המתפרצים, איש מפני אדוניו.  א כה,יא ולקחתי את-לחמי, ואת-מימיי, ואת טבחתי, אשר טבחתי לגוזזיי; ונתתי, לאנשים, אשר לא ידעתי, אי מזה המה.  א כה,יב ויהפכו נערי-דויד, לדרכם; וישובו, ויבואו, ויגידו לו, ככול הדברים האלה.  א כה,יג ויאמר דויד לאנשיו חגרו איש את-חרבו, ויחגרו איש את-חרבו, ויחגור גם-דויד, את-חרבו; ויעלו אחרי דויד, כארבע מאות איש, ומאתיים, ישבו על-הכלים.  א כה,יד ולאביגיל אשת נבל, הגיד נער-אחד מהנערים לאמור:  הנה שלח דויד מלאכים מהמדבר לברך את-אדונינו, ויעט בהם.  א כה,טו והאנשים, טובים לנו מאוד; ולא הוכלמנו, ולא-פקדנו מאומה, כל-ימי התהלכנו איתם, בהיותנו בשדה.  א כה,טז חומה היו עלינו, גם-לילה גם-יומם, כל-ימי היותנו עימם, רועים הצאן.  א כה,יז ועתה, דעי וראי מה-תעשי--כי-כלתה הרעה אל-אדונינו, ועל כל-ביתו; והוא, בן-בלייעל, מידבר, אליו.  א כה,יח ותמהר אביגיל ותיקח מאתיים לחם ושניים נבלי-יין, וחמש צאן עשויות וחמש סאים קלי, ומאה צימוקים, ומאתיים דבילים; ותשם, על-החמורים.  א כה,יט ותאמר לנעריה עברו לפניי, הנני אחריכם באה; ולאישה נבל, לא הגידה.  א כה,כ והיה היא רוכבת על-החמור, ויורדת בסתר ההר, והנה דויד ואנשיו, יורדים לקראתה; ותפגוש, אותם.  א כה,כא ודויד אמר, אך לשקר שמרתי את-כל-אשר לזה במדבר, ולא-נפקד מכל-אשר-לו, מאומה; וישב-לי רעה, תחת טובה.  א כה,כב כה-יעשה אלוהים לאויבי דויד, וכה יוסיף:  אם-אשאיר מכל-אשר-לו עד-הבוקר, משתין בקיר.  א כה,כג ותרא אביגיל, את-דויד, ותמהר, ותרד מעל החמור; ותיפול לאפי דויד, על-פניה, ותשתחו, ארץ.  א כה,כד ותיפול, על-רגליו, ותאמר, בי-אני אדוני העוון; ותדבר-נא אמתך, באוזניך, ושמע, את דברי אמתך.  א כה,כה אל-נא ישים אדוני את-ליבו אל-איש הבלייעל הזה על-נבל, כי כשמו כן-הוא--נבל שמו, ונבלה עימו; ואני, אמתך--לא ראיתי את-נערי אדוני, אשר שלחת.  א כה,כו ועתה אדוני, חי-יהוה וחי-נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים, והושע ידך, לך; ועתה, יהיו כנבל אויביך, והמבקשים אל-אדוני, רעה.  א כה,כז ועתה הברכה הזאת, אשר-הביא שפחתך לאדוני; וניתנה, לנערים, המתהלכים, ברגלי אדוני.  א כה,כח שא נא, לפשע אמתך:  כי עשה-יעשה יהוה לאדוני בית נאמן, כי-מלחמות יהוה אדוני נלחם, ורעה לא-תימצא בך, מימיך.  א כה,כט ויקם אדם לרדופך, ולבקש את-נפשך; והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, את יהוה אלוהיך, ואת נפש אויביך יקלענה, בתוך כף הקלע.  א כה,ל והיה, כי-יעשה יהוה לאדוני, ככול אשר-דיבר את-הטובה, עליך--וציווך לנגיד, על-ישראל.  א כה,לא ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדוני, ולשפוך-דם חינם, ולהושיע אדוני, לו; והיטיב יהוה לאדוני, וזכרת את-אמתך.  {ס}

א כה,לב ויאמר דויד, לאביגיל:  ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי.  א כה,לג וברוך טעמך, וברוכה את:  אשר כליתיני היום הזה, מבוא בדמים, והושע ידי, לי.  א כה,לד ואולם, חי-יהוה אלוהי ישראל, אשר מנעני, מהרע אותך:  כי לולי מיהרת, ותבואת לקראתי--כי אם-נותר לנבל עד-אור הבוקר, משתין בקיר.  א כה,לה וייקח דויד מידה, את אשר-הביאה לו; ולה אמר, עלי לשלום לביתך--ראי שמעתי בקולך, ואשא פנייך.  א כה,לו ותבוא אביגיל אל-נבל והנה-לו משתה בביתו כמשתה המלך, ולב נבל טוב עליו, והוא שיכור, עד-מאוד; ולא-הגידה לו, דבר קטון וגדול--עד-אור הבוקר.  א כה,לז ויהי בבוקר, בצאת היין מנבל, ותגד-לו אשתו, את-הדברים האלה; וימת ליבו בקרבו, והוא היה לאבן.  א כה,לח ויהי, כעשרת הימים; וייגוף יהוה את-נבל, וימות.  א כה,לט וישמע דויד, כי מת נבל, ויאמר ברוך יהוה אשר רב את-ריב חרפתי מיד נבל ואת-עבדו חשך מרעה, ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו; וישלח דויד וידבר באביגיל, לקחתה לו לאישה.  א כה,מ ויבואו עבדי דויד, אל-אביגיל--הכרמלה; וידברו אליה, לאמור, דויד שלחנו אלייך, לקחתך לו לאישה.  א כה,מא ותקם, ותשתחו אפיים ארצה; ותאמר, הנה אמתך לשפחה, לרחוץ, רגלי עבדי אדוני.  א כה,מב ותמהר ותקם אביגיל, ותרכב על-החמור, וחמש נערותיה, ההולכות לרגלה; ותלך, אחרי מלאכי דויד, ותהי-לו, לאישה.  א כה,מג ואת-אחינועם לקח דויד, מיזרעאל; ותהיינה גם-שתיהן לו, לנשים.  {ס}

א כה,מד ושאול, נתן את-מיכל בתו--אשת דויד:  לפלטי בן-ליש, אשר מגלים.  א כו,א ויבואו הזיפים אל-שאול, הגבעתה לאמור:  הלוא דויד מסתתר בגבעת החכילה, על פני הישימון.  א כו,ב ויקם שאול, ויירד אל-מדבר-זיף, ואיתו שלושת-אלפים איש, בחורי ישראל--לבקש את-דויד, במדבר-זיף.  א כו,ג וייחן שאול בגבעת החכילה, אשר על-פני הישימון--על-הדרך; ודויד, יושב במדבר, וירא, כי בא שאול אחריו המדברה.  א כו,ד וישלח דויד, מרגלים; ויידע, כי-בא שאול אל-נכון.  א כו,ה ויקם דויד, ויבוא אל-המקום אשר חנה-שם שאול, וירא דויד את-המקום אשר שכב-שם שאול, ואבנר בן-נר שר-צבאו; ושאול שוכב במעגל, והעם חונים סביבותיו.  א כו,ו ויען דויד ויאמר אל-אחימלך החיתי, ואל-אבישי בן-צרויה אחי יואב לאמור, מי-יירד איתי אל-שאול, אל-המחנה; ויאמר אבישי, אני ארד עימך.  א כו,ז ויבוא דויד ואבישי אל-העם, לילה, והנה שאול שוכב ישן במעגל, וחניתו מעוכה-בארץ מראשותיו; ואבנר והעם, שוכבים סביבותיו.  {ס}

א כו,ח ויאמר אבישי אל-דויד, סיגר אלוהים היום את-אויבך בידך; ועתה אכנו נא בחנית ובארץ, פעם אחת, ולא אשנה, לו.  א כו,ט ויאמר דויד אל-אבישי, אל-תשחיתהו:  כי מי שלח ידו, במשיח יהוה--וניקה.  {פ}

א כו,י ויאמר דויד חי-יהוה, כי אם-יהוה ייגופנו; או-יומו יבוא ומת, או במלחמה יירד ונספה.  א כו,יא חלילה לי מיהוה, משלוח ידי במשיח יהוה; ועתה קח-נא את-החנית אשר מראשותיו, ואת-צפחת המים--ונלכה-לנו.  א כו,יב וייקח דויד את-החנית ואת-צפחת המים, מראשותי שאול, וילכו, להם; ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ, כי כולם ישנים--כי תרדמת יהוה, נפלה עליהם.  א כו,יג ויעבור דויד העבר, ויעמוד על-ראש-ההר מרחוק:  רב המקום, ביניהם.  א כו,יד ויקרא דויד אל-העם, ואל-אבנר בן-נר לאמור, הלוא תענה, אבנר; ויען אבנר ויאמר, מי אתה קראת אל-המלך.  {פ}

א כו,טו ויאמר דויד אל-אבנר הלוא-איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת, אל-אדוניך המלך:  כי-בא אחד העם, להשחית את-המלך אדוניך.  א כו,טז לא-טוב הדבר הזה, אשר עשית--חי-יהוה כי בני-מוות אתם, אשר לא-שמרתם על-אדוניכם על-משיח יהוה; ועתה ראה, אי-חנית המלך ואת-צפחת המים--אשר מראשותיו.  א כו,יז ויכר שאול, את-קול דויד, ויאמר, הקולך זה בני דויד; ויאמר דויד, קולי אדוני המלך.  א כו,יח ויאמר, למה זה אדוני רודף אחרי עבדו:  כי מה עשיתי, ומה-בידי רעה.  א כו,יט ועתה, ישמע-נא אדוני המלך, את, דברי עבדו:  אם-יהוה הסיתך בי, ירח מנחה, ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה, כי-גירשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמור לך עבוד אלוהים אחרים.  א כו,כ ועתה, אל-ייפול דמי ארצה, מנגד, פני יהוה:  כי-יצא מלך ישראל, לבקש את-פרעוש אחד, כאשר ירדוף הקורא, בהרים.  א כו,כא ויאמר שאול חטאתי שוב בני-דויד, כי לא-ארע לך עוד, תחת אשר יקרה נפשי בעיניך, היום הזה:  הנה הסכלתי ואשגה, הרבה מאוד.  א כו,כב ויען דויד ויאמר, הנה חנית המלך; ויעבור אחד מהנערים, וייקחהא.  א כו,כג ויהוה ישיב לאיש, את-צדקתו ואת-אמונתו--אשר נתנך יהוה היום, ביד, ולא אביתי, לשלוח ידי במשיח יהוה.  א כו,כד והנה, כאשר גדלה נפשך היום הזה--בעיניי:  כן תגדל נפשי בעיני יהוה, ויצילני מכל-צרה.  {פ}

א כו,כה ויאמר שאול אל-דויד, ברוך אתה בני דויד--גם עשה תעשה, וגם יכול תוכל; וילך דויד לדרכו, ושאול שב למקומו.  {פ}

א כז,א ויאמר דויד אל-ליבו, עתה איספה יום-אחד ביד-שאול; אין-לי טוב כי הימלט אימלט אל-ארץ פלשתים, ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל-גבול ישראל, ונמלטתי, מידו.  א כז,ב ויקם דויד--ויעבור הוא, ושש-מאות איש אשר עימו:  אל-אכיש בן-מעוך, מלך גת.  א כז,ג ויישב דויד עם-אכיש בגת הוא ואנשיו, איש וביתו:  דויד, ושתי נשיו, אחינועם היזרעאלית, ואביגיל אשת-נבל הכרמלית.  א כז,ד ויוגד לשאול, כי-ברח דויד גת; ולא-יסף עוד, לבקשו.  {ס}

א כז,ה ויאמר דויד אל-אכיש, אם-נא מצאתי חן בעיניך ייתנו-לי מקום באחת ערי השדה--ואשבה שם; ולמה יישב עבדך בעיר הממלכה, עימך.  א כז,ו וייתן-לו אכיש ביום ההוא, את-ציקלג; לכן הייתה ציקלג למלכי יהודה, עד היום הזה.  {פ}

א כז,ז ויהי מספר הימים, אשר-ישב דויד בשדה פלשתים--ימים, וארבעה חודשים.  א כז,ח ויעל דויד ואנשיו, ויפשטו אל-הגשורי והגזרי והעמלקי:  כי הנה יושבות הארץ, אשר מעולם, בואכה שורה, ועד-ארץ מצריים.  א כז,ט והכה דויד את-הארץ, ולא יחייה איש ואישה; ולקח צאן ובקר וחמורים וגמלים, ובגדים, וישב, ויבוא אל-אכיש.  א כז,י ויאמר אכיש, אל-פשטתם היום; ויאמר דויד, על-נגב יהודה ועל-נגב הירחמאלי, ואל-נגב, הקיני.  א כז,יא ואיש ואישה לא-יחייה דויד, להביא גת לאמור--פן-יגידו עלינו, לאמור:  כה-עשה דויד, וכה משפטו, כל-הימים, אשר ישב בשדה פלשתים.  א כז,יב ויאמן אכיש, בדויד לאמור:  הבאש הבאיש בעמו בישראל, והיה לי לעבד עולם.  {פ}

א כח,א ויהי, בימים ההם, ויקבצו פלשתים את-מחניהם לצבא, להילחם בישראל; ויאמר אכיש, אל-דויד, ידוע תדע כי איתי תצא במחנה, אתה ואנשיך.  א כח,ב ויאמר דויד, אל-אכיש, לכן אתה תדע, את אשר-יעשה עבדך; ויאמר אכיש, אל-דויד, לכן שומר לראשי אשימך, כל-הימים.  {פ}

א כח,ג ושמואל מת--ויספדו-לו כל-ישראל, ויקברוהו ברמה ובעירו; ושאול, הסיר האובות ואת-היידעונים--מהארץ.  א כח,ד וייקבצו פלשתים, ויבואו ויחנו בשונם; ויקבוץ שאול את-כל-ישראל, ויחנו בגלבוע.  א כח,ה וירא שאול, את-מחנה פלשתים; ויירא, ויחרד ליבו מאוד.  א כח,ו וישאל שאול ביהוה, ולא ענהו יהוה--גם בחלומות גם באורים, גם בנביאים.  א כח,ז ויאמר שאול לעבדיו, בקשו-לי אשת בעלת-אוב, ואלכה אליה, ואדרשה-בה; ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת-אוב בעין דור.  א כח,ח ויתחפש שאול, וילבש בגדים אחרים, וילך הוא ושני אנשים עימו, ויבואו אל-האישה לילה; ויאמר, קוסמי-נא לי באוב, והעלי לי, את אשר-אומר אלייך.  א כח,ט ותאמר האישה אליו, הנה אתה ידעת את אשר-עשה שאול, אשר הכרית את-האובות ואת-היידעוני, מן-הארץ; ולמה אתה מתנקש בנפשי, להמיתני.  א כח,י ויישבע לה שאול, ביהוה לאמור:  חי-יהוה, אם-ייקרך עוון בדבר הזה.  א כח,יא ותאמר, האישה, את-מי, אעלה-לך; ויאמר, את-שמואל העלי-לי.  א כח,יב ותרא האישה את-שמואל, ותזעק בקול גדול; ותאמר האישה אל-שאול לאמור למה רימיתני, ואתה שאול.  א כח,יג ויאמר לה המלך אל-תיראי, כי מה ראית; ותאמר האישה אל-שאול, אלוהים ראיתי עולים מן-הארץ.  א כח,יד ויאמר לה, מה-תוארו, ותאמר איש זקן עולה, והוא עוטה מעיל; ויידע שאול כי-שמואל הוא, וייקוד אפיים ארצה וישתחו.  {ס}

א כח,טו ויאמר שמואל אל-שאול, למה הרגזתני להעלות אותי; ויאמר שאול צר-לי מאוד ופלשתים נלחמים בי, ואלוהים סר מעליי ולא-ענני עוד גם ביד-הנביאים גם-בחלומות, ואקראה לך, להודיעני מה אעשה.  {ס}

א כח,טז ויאמר שמואל, ולמה תשאלני:  ויהוה סר מעליך, ויהי ערך.  א כח,יז ויעש יהוה לו, כאשר דיבר בידי; ויקרע יהוה את-הממלכה מידך, וייתנה לריעך לדויד.  א כח,יח כאשר לא-שמעת בקול יהוה, ולא-עשית חרון-אפו בעמלק; על-כן הדבר הזה, עשה-לך יהוה היום הזה.  א כח,יט וייתן יהוה גם את-ישראל עימך, ביד-פלשתים, ומחר, אתה ובניך עימי; גם את-מחנה ישראל, ייתן יהוה ביד-פלשתים.  א כח,כ וימהר שאול, וייפול מלוא-קומתו ארצה, ויירא מאוד, מדברי שמואל; גם-כוח, לא-היה בו--כי לא אכל לחם, כל-היום וכל-הלילה.  א כח,כא ותבוא האישה אל-שאול, ותרא כי-נבהל מאוד; ותאמר אליו, הנה שמעה שפחתך בקולך, ואשים נפשי בכפי, ואשמע את-דבריך אשר דיברת אליי.  א כח,כב ועתה, שמע-נא גם-אתה בקול שפחתך, ואשימה לפניך פת-לחם, ואכול; ויהי בך כוח, כי תלך בדרך.  א כח,כג וימאן, ויאמר לא אוכל, ויפרצו-בו עבדיו וגם-האישה, וישמע לקולם; ויקם, מהארץ, ויישב, אל-המיטה.  א כח,כד ולאישה עגל-מרבק בבית, ותמהר ותזבחהו; ותיקח-קמח ותלש, ותאפהו מצות.  א כח,כה ותגש לפני-שאול ולפני עבדיו, ויאכלו; ויקומו וילכו, בלילה ההוא.  {פ}

א כט,א ויקבצו פלשתים את-כל-מחניהם, אפקה; וישראל חונים, בעין אשר ביזרעאל.  א כט,ב וסרני פלשתים עוברים, למאות ולאלפים; ודויד ואנשיו, עוברים באחרונה--עם-אכיש.  א כט,ג ויאמרו שרי פלשתים, מה העברים האלה; ויאמר אכיש אל-שרי פלשתים, הלוא-זה דויד עבד שאול מלך-ישראל אשר היה איתי זה ימים או-זה שנים, ולא-מצאתי בו מאומה, מיום נופלו עד-היום הזה.  {פ}

א כט,ד ויקצפו עליו שרי פלשתים, ויאמרו לו שרי פלשתים השב את-האיש וישוב אל-מקומו אשר הפקדתו שם, ולא-יירד עימנו במלחמה, ולא-יהיה-לנו לשטן במלחמה; ובמה, יתרצה זה אל-אדוניו--הלוא, בראשי האנשים ההם.  א כט,ה הלוא-זה דויד, אשר יענו-לו במחולות לאמור:  הכה שאול באלפיו, ודויד ברבבותיו.  {ס}

א כט,ו ויקרא אכיש אל-דויד, ויאמר אליו חי-יהוה כי-ישר אתה וטוב בעיניי צאתך ובואך איתי במחנה--כי לא-מצאתי בך רעה, מיום בואך אליי עד-היום הזה; ובעיני הסרנים, לא-טוב אתה.  א כט,ז ועתה שוב, ולך בשלום; ולא-תעשה רע, בעיני סרני פלשתים.  {ס}

א כט,ח ויאמר דויד אל-אכיש, כי מה עשיתי ומה-מצאת בעבדך, מיום אשר הייתי לפניך, עד היום הזה:  כי לא אבוא ונלחמתי, באויבי אדוני המלך.  א כט,ט ויען אכיש, ויאמר אל-דויד, ידעתי, כי טוב אתה בעיניי כמלאך אלוהים; אך שרי פלשתים אמרו, לא-יעלה עימנו במלחמה.  א כט,י ועתה השכם בבוקר, ועבדי אדוניך אשר-באו איתך; והשכמתם בבוקר, ואור לכם ולכו.  א כט,יא וישכם דויד הוא ואנשיו, ללכת בבוקר, לשוב, אל-ארץ פלשתים; ופלשתים, עלו יזרעאל.  {ס}

א ל,א ויהי בבוא דויד ואנשיו, ציקלג--ביום השלישי; ועמלקי פשטו, אל-נגב ואל-ציקלג, ויכו את-ציקלג, וישרפו אותה באש.  א ל,ב וישבו את-הנשים אשר-בה מקטון ועד-גדול, לא המיתו איש; וינהגו, וילכו לדרכם.  א ל,ג ויבוא דויד ואנשיו אל-העיר, והנה שרופה באש; ונשיהם ובניהם ובנותיהם, נשבו.  א ל,ד ויישא דויד והעם אשר-איתו, את-קולם--ויבכו:  עד אשר אין-בהם כוח, לבכות.  א ל,ה ושתי נשי-דויד, נשבו--אחינועם, היזרעאלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי.  א ל,ו ותצר לדויד מאוד, כי-אמרו העם לסוקלו--כי-מרה נפש כל-העם, איש על-בניו ועל-בנותיו; ויתחזק דויד, ביהוה אלוהיו.  {ס}

א ל,ז ויאמר דויד, אל-אביתר הכוהן בן-אחימלך, הגישה-נא לי, האיפוד; ויגש אביתר את-האיפוד, אל-דויד.  א ל,ח וישאל דויד ביהוה לאמור, ארדוף אחרי הגדוד-הזה האשיגנו; ויאמר לו רדוף, כי-השג תשיג והצל תציל.  א ל,ט וילך דויד, הוא ושש-מאות איש אשר איתו, ויבואו, עד-נחל הבשור; והנותרים, עמדו.  א ל,י וירדוף דויד, הוא וארבע-מאות איש; ויעמדו, מאתיים איש, אשר פיגרו, מעבור את-נחל הבשור.  א ל,יא וימצאו איש-מצרי בשדה, ויקחו אותו אל-דויד; וייתנו-לו לחם ויאכל, וישקוהו מים.  א ל,יב וייתנו-לו פלח דבילה ושני צימוקים, ויאכל, ותשב רוחו, אליו:  כי לא-אכל לחם, ולא-שתה מים, שלושה ימים, ושלושה לילות.  {ס}

א ל,יג ויאמר לו דויד למי-אתה, ואי מזה אתה; ויאמר נער מצרי אנוכי, עבד לאיש עמלקי, ויעזבני אדוני כי חליתי, היום שלושה.  א ל,יד אנחנו פשטנו נגב הכרתי, ועל-אשר ליהודה--ועל-נגב כלב; ואת-ציקלג, שרפנו באש.  א ל,טו ויאמר אליו דויד, התורידני אל-הגדוד הזה; ויאמר הישבעה לי באלוהים אם-תמיתני, ואם-תסגירני ביד-אדוני, ואורידך, אל-הגדוד הזה.  א ל,טז ויורידהו, והנה נטושים על-פני כל-הארץ; אוכלים ושותים, וחוגגים, בכול השלל הגדול, אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה.  א ל,יז ויכם דויד מהנשף ועד-הערב, למוחרתם; ולא-נמלט מהם איש, כי אם-ארבע מאות איש-נער אשר-רכבו על-הגמלים וינוסו.  א ל,יח ויצל דויד, את כל-אשר לקחו עמלק; ואת-שתי נשיו, הציל דויד.  א ל,יט ולא נעדר-להם מן-הקטון ועד-הגדול ועד-בנים ובנות, ומשלל, ועד כל-אשר לקחו, להם:  הכול, השיב דויד.  א ל,כ וייקח דויד, את-כל-הצאן והבקר; נהגו, לפני המקנה ההוא, ויאמרו, זה שלל דויד.  א ל,כא ויבוא דויד, אל-מאתיים האנשים אשר-פיגרו מלכת אחרי דויד ויושיבום בנחל הבשור, וייצאו לקראת דויד, ולקראת העם אשר-איתו; וייגש דויד את-העם, וישאל להם לשלום.  {ס}

א ל,כב ויען כל-איש-רע ובלייעל, מהאנשים אשר הלכו עם-דויד, ויאמרו יען אשר לא-הלכו עימי, לא-ניתן להם מהשלל אשר הצלנו:  כי-אם-איש את-אשתו ואת-בניו, וינהגו וילכו.  {ס}

א ל,כג ויאמר דויד, לא-תעשו כן אחיי:  את אשר-נתן יהוה לנו, וישמור אותנו, וייתן את-הגדוד הבא עלינו, בידנו.  א ל,כד ומי ישמע לכם, לדבר הזה:  כי כחלק היורד במלחמה, וכחלק היושב על-הכלים--יחדיו יחלוקו.  {ס}

א ל,כה ויהי, מהיום ההוא ומעלה; וישימהא לחוק ולמשפט, לישראל, עד, היום הזה.  {פ}

א ל,כו ויבוא דויד אל-ציקלג, וישלח מהשלל לזקני יהודה לריעיהו לאמור:  הנה לכם  {ר}
ברכה, משלל אויבי יהוה.  {ס}  א ל,כז לאשר בבית-אל  {ס}  ולאשר  {ר}
ברמות-נגב,  {ס}  ולאשר ביתיר.  {ס}  א ל,כח ולאשר  {ר}
בערוער  {ס}  ולאשר בשפמות,  {ס}  ולאשר  {ר}
באשתמוע.  {ס}  א ל,כט ולאשר ברכל,  {ס}  ולאשר  {ר}
בערי הירחמאלי,  {ס}  ולאשר, בערי הקיני.  {ס}  א ל,ל ולאשר  {ר}
בחורמה  {ס}  ולאשר בבור-עשן,  {ס}  ולאשר  {ר}
בעתך.  {ס}  א ל,לא ולאשר, בחברון; ולכל-המקומות אשר  {ר}
התהלך-שם דויד, הוא ואנשיו.  {פ}

א לא,א ופלשתים, נלחמים בישראל; וינוסו אנשי ישראל, מפני פלשתים, וייפלו חללים, בהר הגלבוע.  א לא,ב וידבקו פלשתים, את-שאול ואת-בניו; ויכו פלשתים, את-יהונתן ואת-אבינדב ואת-מלכישוע--בני שאול.  א לא,ג ותכבד המלחמה אל-שאול, וימצאוהו המורים אנשים בקשת; ויחל מאוד, מהמורים.  א לא,ד ויאמר שאול לנושא כליו שלוף חרבך ודוקרני בה, פן-יבואו הערלים האלה ודקרוני והתעללו-בי, ולא אבה נושא כליו, כי ירא מאוד; וייקח שאול את-החרב, וייפול עליה.  א לא,ה וירא נושא-כליו, כי מת שאול; וייפול גם-הוא על-חרבו, וימת עימו.  א לא,ו וימת שאול ושלושת בניו ונושא כליו גם כל-אנשיו, ביום ההוא--יחדיו.  א לא,ז ויראו אנשי-ישראל אשר-בעבר העמק ואשר בעבר הירדן, כי-נסו אנשי ישראל, וכי-מתו, שאול ובניו; ויעזבו את-הערים, וינוסו, ויבואו פלשתים, ויישבו בהן.  {פ}

א לא,ח ויהי, ממוחרת, ויבואו פלשתים, לפשט את-החללים; וימצאו את-שאול ואת-שלושת בניו, נופלים בהר הגלבוע.  א לא,ט ויכרתו, את-ראשו, ויפשיטו, את-כליו; וישלחו בארץ-פלשתים סביב, לבשר בית עצביהם--ואת-העם.  א לא,י וישימו, את-כליו, בית, עשתרות; ואת-גווייתו, תקעו, בחומת, בית שן.  א לא,יא וישמעו אליו, יושבי יבש גלעד, את אשר-עשו פלשתים, לשאול.  א לא,יב ויקומו כל-איש חיל, וילכו כל-הלילה, ויקחו את-גוויית שאול ואת גווייות בניו, מחומת בית שן; ויבואו יבשה, וישרפו אותם שם.  א לא,יג ויקחו, את-עצמותיהם, ויקברו תחת-האשל, ביבשה; ויצומו, שבעת ימים.  {פ}

ב א,א ויהי, אחרי מות שאול, ודויד שב, מהכות את-העמלק; ויישב דויד בציקלג, ימים שניים.  ב א,ב ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן-המחנה מעם שאול, ובגדיו קרועים, ואדמה על-ראשו; ויהי בבואו אל-דויד, וייפול ארצה וישתחו.  ב א,ג ויאמר לו דויד, אי מזה תבוא; ויאמר אליו, ממחנה ישראל נמלטתי.  ב א,ד ויאמר אליו דויד מה-היה הדבר, הגד-נא לי; ויאמר אשר-נס העם מן-המלחמה, וגם-הרבה נפל מן-העם וימותו, וגם שאול ויהונתן בנו, מתו.  ב א,ה ויאמר דויד, אל-הנער המגיד לו:  איך ידעת, כי-מת שאול ויהונתן בנו.  ב א,ו ויאמר הנער המגיד לו, נקרוא נקריתי בהר הגלבוע, והנה שאול, נשען על-חניתו; והנה הרכב ובעלי הפרשים, הדביקוהו.  ב א,ז וייפן אחריו, ויראני; ויקרא אליי, ואומר הנני.  ב א,ח ויאמר לי, מי-אתה; ואומר אליו, עמלקי אנוכי.  ב א,ט ויאמר אליי, עמוד-נא עליי ומותתני--כי אחזני, השבץ:  כי-כל-עוד נפשי, בי.  ב א,י ואעמוד עליו, ואמותתהו--כי ידעתי, כי לא יחיה אחרי נפלו; ואקח הנזר אשר על-ראשו, ואצעדה אשר על-זרועו, ואביאם אל-אדוני, הנה.  ב א,יא ויחזק דויד בבגדיו, ויקרעם; וגם כל-האנשים, אשר איתו.  ב א,יב ויספדו, ויבכו, ויצומו, עד-הערב:  על-שאול ועל-יהונתן בנו, ועל-עם יהוה ועל-בית ישראל--כי נפלו, בחרב.  {פ}

ב א,יג ויאמר דויד, אל-הנער המגיד לו, אי מזה, אתה; ויאמר, בן-איש גר עמלקי אנוכי.  ב א,יד ויאמר אליו, דויד:  איך, לא יראת, לשלוח ידך, לשחת את-משיח יהוה.  ב א,טו ויקרא דויד, לאחד מהנערים, ויאמר, גש פגע-בו; ויכהו, וימות.  ב א,טז ויאמר אליו דויד, דמך על-ראשך:  כי פיך, ענה בך לאמור, אנוכי מותתי, את-משיח יהוה.  {פ}

ב א,יז ויקונן דויד, את-הקינה הזאת, על-שאול, ועל-יהונתן בנו.  ב א,יח ויאמר, ללמד בני-יהודה קשת, הנה כתובה, על-ספר הישר.  ב א,יט הצבי, ישראל, על-במותיך, חלל:  איך, נפלו גיבורים.  ב א,כ אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצות אשקלון:  פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלוזנה בנות הערלים.  ב א,כא הרי בגלבוע, אל-טל ואל-מטר עליכם--ושדי תרומות:  כי שם נגעל, מגן גיבורים--מגן שאול, בלי משיח בשמן.  ב א,כב מדם חללים, מחלב גיבורים--קשת יהונתן, לא נשוג אחור; וחרב שאול, לא תשוב ריקם.  ב א,כג שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם, לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו.  ב א,כד בנות, ישראל--אל-שאול, בכינה; המלבישכם שני, עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן.  ב א,כה איך נפלו גיבורים, בתוך המלחמה--יהונתן, על-במותיך חלל.  ב א,כו צר-לי עליך, אחי יהונתן--נעמת לי, מאוד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים.  ב א,כז איך נפלו גיבורים, ויאבדו כלי מלחמה.  {פ}

ב ב,א ויהי אחרי-כן, וישאל דויד ביהוה לאמור האעלה באחת ערי יהודה, ויאמר יהוה אליו, עלה; ויאמר דויד אנה אעלה, ויאמר חברונה.  ב ב,ב ויעל שם דויד, וגם שתי נשיו--אחינועם, היזרעאלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי.  ב ב,ג ואנשיו אשר-עימו העלה דויד, איש וביתו; ויישבו, בערי חברון.  ב ב,ד ויבואו אנשי יהודה, וימשחו-שם את-דויד למלך על-בית יהודה; ויגידו לדויד, לאמור, אנשי יבש גלעד, אשר קברו את-שאול.  {ס}

ב ב,ה וישלח דויד מלאכים, אל-אנשי יבש גלעד; ויאמר אליהם, ברוכים אתם ליהוה, אשר עשיתם החסד הזה עם-אדוניכם עם-שאול, ותקברו אותו.  ב ב,ו ועתה, יעש-יהוה עימכם חסד ואמת; וגם אנוכי, אעשה איתכם הטובה הזאת, אשר עשיתם, הדבר הזה.  ב ב,ז ועתה תחזקנה ידיכם, והיו לבני-חיל--כי-מת, אדוניכם שאול; וגם-אותי, משחו בית-יהודה למלך--עליהם.  {פ}

ב ב,ח ואבנר בן-נר, שר-צבא אשר לשאול--לקח, את-איש בושת בן-שאול, ויעבירהו, מחניים.  ב ב,ט וימליכהו, אל-הגלעד, ואל-האשורי, ואל-יזרעאל; ועל-אפריים, ועל-בנימין, ועל-ישראל, כולו.  {פ}

ב ב,י בן-ארבעים שנה איש-בושת בן-שאול, במולכו על-ישראל, ושתיים שנים, מלך; אך בית יהודה, היו אחרי דויד.  ב ב,יא ויהי מספר הימים, אשר היה דויד מלך בחברון על-בית יהודה--שבע שנים, ושישה חודשים.  {ס}

ב ב,יב וייצא אבנר בן-נר, ועבדי איש-בושת בן-שאול, ממחניים, גבעונה.  ב ב,יג ויואב בן-צרויה ועבדי דויד, יצאו, ויפגשום על-בריכת גבעון, יחדיו; ויישבו אלה על-הבריכה, מזה, ואלה על-הבריכה, מזה.  ב ב,יד ויאמר אבנר, אל-יואב, יקומו נא הנערים, וישחקו לפנינו; ויאמר יואב, יקומו.  ב ב,טו ויקומו, ויעברו במספר--שנים עשר לבנימין, ולאיש בושת בן-שאול, ושנים עשר, מעבדי דויד.  ב ב,טז ויחזיקו איש בראש ריעהו, וחרבו בצד ריעהו, וייפלו, יחדיו; ויקרא למקום ההוא, חלקת הצורים אשר בגבעון.  ב ב,יז ותהי המלחמה קשה עד-מאוד, ביום ההוא; ויינגף אבנר ואנשי ישראל, לפני עבדי דויד.  ב ב,יח ויהיו-שם, שלושה בני צרויה--יואב ואבישי, ועשהאל; ועשהאל קל ברגליו, כאחד הצביים אשר בשדה.  ב ב,יט וירדוף עשהאל, אחרי אבנר; ולא-נטה ללכת, על-הימין ועל-השמאל, מאחרי, אבנר.  ב ב,כ וייפן אבנר, אחריו, ויאמר, האתה זה עשהאל; ויאמר, אנוכי.  ב ב,כא ויאמר לו אבנר, נטה לך על-ימינך או על-שמאלך, ואחוז לך אחד מהנערים, וקח-לך את-חליצתו; ולא-אבה עשהאל, לסור מאחריו.  ב ב,כב ויוסף עוד אבנר, לאמור אל-עשהאל, סור לך, מאחריי:  למה אכך, ארצה, ואיך אשא פניי, אל-יואב אחיך.  ב ב,כג וימאן לסור, ויכהו אבנר באחרי החנית אל-החומש ותצא החנית מאחריו, וייפול-שם, וימת תחתיו; ויהי כל-הבא אל-המקום אשר-נפל שם עשהאל, וימות--ויעמודו.  ב ב,כד וירדפו יואב ואבישי, אחרי אבנר; והשמש באה--והמה באו עד-גבעת אמה, אשר על-פני-גיח דרך מדבר גבעון.  ב ב,כה ויתקבצו בני-בנימין אחרי אבנר, ויהיו לאגודה אחת; ויעמדו, על ראש-גבעה אחת.  ב ב,כו ויקרא אבנר אל-יואב, ויאמר הלנצח תאכל חרב--הלוא ידעת, כי-מרה תהיה באחרונה; ועד-מתיי לא-תאמר לעם, לשוב מאחרי אחיהם.  ב ב,כז ויאמר יואב--חי האלוהים, כי לולא דיברת:  כי אז מהבוקר נעלה העם, איש מאחרי אחיו.  ב ב,כח ויתקע יואב, בשופר, ויעמדו כל-העם, ולא-ירדפו עוד אחרי ישראל; ולא-יספו עוד, להילחם.  ב ב,כט ואבנר ואנשיו, הלכו בערבה, כול, הלילה ההוא; ויעברו את-הירדן, וילכו כל-הבתרון, ויבואו, מחניים.  ב ב,ל ויואב, שב מאחרי אבנר, ויקבוץ, את-כל-העם; וייפקדו מעבדי דויד, תשעה-עשר איש--ועשהאל.  ב ב,לא ועבדי דויד, הכו מבנימין, ובאנשי, אבנר:  שלוש-מאות ושישים איש, מתו.  ב ב,לב וישאו, את-עשהאל, ויקברוהו בקבר אביו, אשר בית לחם; וילכו כל-הלילה, יואב ואנשיו, וייאור להם, בחברון.  ב ג,א ותהי המלחמה, ארוכה, בין בית שאול, ובין בית דויד; ודויד הולך וחזק, ובית שאול הולכים ודלים.  {ס}

ב ג,ב וייוולדו לדויד בנים, בחברון; ויהי בכורו אמנון, לאחינועם היזרעאלית.  ב ג,ג ומשנהו כלאב, לאביגיל אשת נבל הכרמלי; והשלישי אבשלום בן-מעכה, בת-תלמיי מלך גשור.  ב ג,ד והרביעי, אדונייה בן-חגית; והחמישי, שפטיה בן-אביטל.  ב ג,ה והשישי יתרעם, לעגלה אשת דויד; אלה יולדו לדויד, בחברון.  {פ}

ב ג,ו ויהי, בהיות המלחמה, בין בית שאול, ובין בית דויד; ואבנר היה מתחזק, בבית שאול.  ב ג,ז ולשאול פילגש, ושמה רצפה בת-איה; ויאמר, אל-אבנר, מדוע באת, אל-פילגש אבי.  ב ג,ח וייחר לאבנר מאוד על-דברי איש-בושת, ויאמר הראש כלב אנוכי אשר ליהודה, היום אעשה-חסד עם-בית שאול אביך אל-אחיו ואל-מריעיהו, ולא המציתיך ביד-דויד; ותפקוד עליי עוון האישה, היום.  {ס}

ב ג,ט כה-יעשה אלוהים לאבנר, וכה יוסיף לו:  כי, כאשר נשבע יהוה לדויד--כי-כן, אעשה-לו.  ב ג,י להעביר הממלכה, מבית שאול; ולהקים את-כיסא דויד, על-ישראל ועל-יהודה--מדן, ועד-באר שבע.  ב ג,יא ולא-יכול עוד, להשיב את-אבנר דבר, מיראתו, אותו.  {ס}

ב ג,יב וישלח אבנר מלאכים אל-דויד תחתיו לאמור, למי-ארץ:  לאמור, כורתה בריתך איתי, והנה ידי עימך, להסב אליך את-כל-ישראל.  ב ג,יג ויאמר טוב--אני, אכרות איתך ברית:  אך דבר אחד אנוכי שואל מאיתך לאמור, לא-תראה את-פניי--כי אם-לפני הביאך את מיכל בת-שאול, בבואך לראות את-פניי.  {ס}

ב ג,יד וישלח דויד מלאכים, אל-איש-בושת בן-שאול לאמור:  תנה את-אשתי, את-מיכל, אשר אירשתי לי, במאה עורלות פלשתים.  ב ג,טו וישלח איש בושת, וייקחהא מעם איש--מעם, פלטיאל בן-ליש.  ב ג,טז וילך איתה אישה, הלוך ובכה אחריה--עד-בחורים; ויאמר אליו אבנר לך שוב, וישוב.  ב ג,יז ודבר-אבנר היה, עם-זקני ישראל לאמור:  גם-תמול, גם-שלשום, הייתם מבקשים את-דויד למלך, עליכם.  ב ג,יח ועתה, עשו:  כי יהוה, אמר אל-דויד לאמור, ביד דויד עבדי הושיע את-עמי ישראל מיד פלשתים, ומיד כל-אויביהם.  ב ג,יט וידבר גם-אבנר, באוזני בנימין; וילך גם-אבנר, לדבר באוזני דויד בחברון, את כל-אשר-טוב בעיני ישראל, ובעיני כל-בית בנימין.  ב ג,כ ויבוא אבנר אל-דויד חברון, ואיתו עשרים אנשים; ויעש דויד לאבנר ולאנשים אשר-איתו, משתה.  ב ג,כא ויאמר אבנר אל-דויד אקומה ואלכה ואקבצה אל-אדוני המלך את-כל-ישראל, ויכרתו איתך ברית, ומלכת, בכול אשר-תאווה נפשך; וישלח דויד את-אבנר, וילך בשלום.  ב ג,כב והנה עבדי דויד ויואב בא מהגדוד, ושלל רב עימם הביאו; ואבנר, איננו עם-דויד בחברון--כי שילחו, וילך בשלום.  ב ג,כג ויואב וכל-הצבא אשר-איתו, באו; ויגידו ליואב, לאמור, בא-אבנר בן-נר אל-המלך, וישלחהו וילך בשלום.  ב ג,כד ויבוא יואב אל-המלך, ויאמר מה עשית:  הנה-בא אבנר אליך, למה-זה שילחתו וילך הלוך.  ב ג,כה ידעת את-אבנר בן-נר, כי לפתותך בא; ולדעת את-מוצאך, ואת-מובאך, ולדעת, את כל-אשר אתה עושה.  ב ג,כו וייצא יואב, מעם דויד, וישלח מלאכים אחרי אבנר, וישיבו אותו מבור הסירה; ודויד, לא ידע.  ב ג,כז וישב אבנר, חברון, ויטהו יואב אל-תוך השער, לדבר איתו בשלי; ויכהו שם, החומש--וימת, בדם עשהאל אחיו.  ב ג,כח וישמע דויד, מאחרי כן, ויאמר נקי אנוכי וממלכתי מעם יהוה, עד-עולם--מדמי, אבנר בן-נר.  ב ג,כט יחולו על-ראש יואב, ואל כל-בית אביו; ואל-ייכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך, ונופל בחרב--וחסר-לחם.  ב ג,ל ויואב ואבישי אחיו, הרגו לאבנר:  על אשר המית את-עשהאל אחיהם, בגבעון--במלחמה.  {ס}

ב ג,לא ויאמר דויד אל-יואב ואל-כל-העם אשר-איתו, קרעו בגדיכם וחגרו שקים, וספדו, לפני אבנר; והמלך דויד, הולך אחרי המיטה.  ב ג,לב ויקברו את-אבנר, בחברון; ויישא המלך את-קולו, ויבך אל-קבר אבנר, ויבכו, כל-העם.  {ס}

ב ג,לג ויקונן המלך אל-אבנר, ויאמר:  הכמות נבל, ימות אבנר.  ב ג,לד ידיך לא-אסורות, ורגליך לא-לנחושתיים הוגשו, כנפול לפני בני-עוולה, נפלת; ויוסיפו כל-העם, לבכות עליו.  ב ג,לה ויבוא כל-העם, להברות את-דויד לחם--בעוד היום; ויישבע דויד לאמור, כה יעשה-לי אלוהים וכה יוסיף, כי אם-לפני בוא-השמש אטעם-לחם, או כל-מאומה.  ב ג,לו וכל-העם הכירו, וייטב בעיניהם, ככול אשר עשה המלך, בעיני כל-העם טוב.  ב ג,לז ויידעו כל-העם וכל-ישראל, ביום ההוא:  כי לא הייתה מהמלך, להמית את-אבנר בן-נר.  {ס}

ב ג,לח ויאמר המלך, אל-עבדיו:  הלוא תדעו--כי-שר וגדול נפל היום הזה, בישראל.  ב ג,לט ואנוכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני:  ישלם יהוה לעושה הרעה, כרעתו.  {פ}

ב ד,א וישמע בן-שאול, כי מת אבנר בחברון, וירפו, ידיו; וכל-ישראל, נבהלו.  ב ד,ב ושני אנשים שרי-גדודים היו בן-שאול שם האחד בענה ושם השני רכב, בני רימון הבארותי--מבני בנימין:  כי גם-בארות, תיחשב על-בנימין.  ב ד,ג ויברחו הבארותים, גיתיימה; ויהיו-שם גרים, עד היום הזה.  {ס}

ב ד,ד וליהונתן, בן-שאול, בן, נכה רגליים; בן-חמש שנים היה בבוא שמועת שאול ויהונתן מיזרעאל, ותישאהו אומנתו ותנוס, ויהי בחופזה לנוס וייפול וייפסח, ושמו מפיבושת.  ב ד,ה וילכו בני-רימון הבארותי, רכב ובענה, ויבואו כחום היום, אל-בית איש בושת; והוא שוכב, את משכב הצוהריים.  ב ד,ו והנה באו עד-תוך הבית, לוקחי חיטים, ויכוהו, אל-החומש; ורכב ובענה אחיו, נמלטו.  ב ד,ז ויבואו הבית, והוא-שוכב על-מיטתו בחדר משכבו, ויכוהו וימיתוהו, ויסירו את-ראשו; ויקחו, את-ראשו, וילכו דרך הערבה, כל-הלילה.  ב ד,ח ויביאו את-ראש איש-בושת אל-דויד, חברון, ויאמרו אל-המלך, הנה-ראש איש-בושת בן-שאול אויבך אשר ביקש את-נפשך; וייתן יהוה לאדוני המלך נקמות, היום הזה, משאול, ומזרעו.  ב ד,ט ויען דויד את-רכב ואת-בענה אחיו, בני רימון הבארותי--ויאמר להם:  חי-יהוה, אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה.  ב ד,י כי המגיד לי לאמור הנה-מת שאול, והוא-היה כמבשר בעיניו, ואוחזה בו, ואהרגהו בציקלג--אשר לתיתי-לו, בשורה.  ב ד,יא אף כי-אנשים רשעים, הרגו את-איש-צדיק בביתו--על-משכבו; ועתה, הלוא אבקש את-דמו מידכם, וביערתי אתכם, מן-הארץ.  ב ד,יב ויצו דויד את-הנערים ויהרגום, ויקצצו את-ידיהם ואת-רגליהם, ויתלו על-הבריכה, בחברון; ואת ראש איש-בושת לקחו, ויקברו בקבר-אבנר בחברון.  {פ}

ב ה,א ויבואו כל-שבטי ישראל, אל-דויד--חברונה; ויאמרו לאמור, הננו עצמך ובשרך אנחנו.  ב ה,ב גם-אתמול גם-שלשום, בהיות שאול מלך עלינו, אתה היית המוציא והמביא, את-ישראל; ויאמר יהוה לך, אתה תרעה את-עמי את-ישראל, ואתה תהיה לנגיד, על-ישראל.  ב ה,ג ויבואו כל-זקני ישראל אל-המלך, חברונה, ויכרות להם המלך דויד ברית בחברון, לפני יהוה; וימשחו את-דויד למלך, על-ישראל.  {ס}

ב ה,ד בן-שלושים שנה דויד, במולכו; ארבעים שנה, מלך.  ב ה,ה בחברון מלך על-יהודה, שבע שנים ושישה חודשים; ובירושלים מלך, שלושים ושלוש שנה, על כל-ישראל, ויהודה.  ב ה,ו וילך המלך ואנשיו ירושלים, אל-היבוסי יושב הארץ; ויאמר לדויד לאמור, לא-תבוא הנה, כי אם-הסירך העיוורים והפיסחים לאמור, לא-יבוא דויד הנה.  ב ה,ז וילכוד דויד, את מצודת ציון--היא, עיר דויד.  ב ה,ח ויאמר דויד ביום ההוא, כל-מכה יבוסי וייגע בצינור, ואת-הפיסחים ואת-העיוורים, שנואי נפש דויד; על-כן, יאמרו, עיוור ופיסח, לא יבוא אל-הבית.  ב ה,ט ויישב דויד במצודה, ויקרא-לה עיר דויד; וייבן דויד סביב, מן-המילוא וביתה.  ב ה,י וילך דויד, הלוך וגדול; ויהוה אלוהי צבאות, עימו.  {פ}

ב ה,יא וישלח חירם מלך-צור מלאכים, אל-דויד, ועצי ארזים, וחרשי עץ וחרשי אבן קיר; ויבנו-בית, לדויד.  ב ה,יב ויידע דויד, כי-הכינו יהוה למלך על-ישראל; וכי נישא ממלכתו, בעבור עמו ישראל.  {ס}

ב ה,יג וייקח דויד עוד פילגשים ונשים, מירושלים, אחרי, בואו מחברון; וייוולדו עוד לדויד, בנים ובנות.  ב ה,יד ואלה, שמות היילודים לו--בירושלים:  שמוע ושובב, ונתן ושלמה.  ב ה,טו ויבחר ואלישוע, ונפג ויפיע.  ב ה,טז ואלישמע ואלידע, ואליפלט.  {פ}

ב ה,יז וישמעו פלשתים, כי-משחו את-דויד למלך על-ישראל, ויעלו כל-פלשתים, לבקש את-דויד; וישמע דויד, ויירד אל-המצודה.  ב ה,יח ופלשתים, באו; ויינטשו, בעמק רפאים.  ב ה,יט וישאל דויד ביהוה, לאמור, האעלה אל-פלשתים, התיתנם בידי;  {פ}
 
ויאמר יהוה אל-דויד עלה, כי-נתון אתן את-הפלשתים בידך.  ב ה,כ ויבוא דויד בבעל-פרצים, ויכם שם דויד, ויאמר, פרץ יהוה את-אויביי לפניי כפרץ מים; על-כן, קרא שם-המקום ההוא--בעל פרצים.  ב ה,כא ויעזבו-שם, את-עצביהם; ויישאם דויד, ואנשיו.  {פ}

ב ה,כב ויוסיפו עוד פלשתים, לעלות; ויינטשו, בעמק רפאים.  ב ה,כג וישאל דויד ביהוה, ויאמר לא תעלה; הסב, אל-אחריהם, ובאת להם, ממול בכאים.  ב ה,כד ויהי כשומעך את-קול צעדה, בראשי הבכאים--אז תחרץ:  כי אז, יצא יהוה לפניך, להכות, במחנה פלשתים.  ב ה,כה ויעש דויד כן, כאשר ציווהו יהוה; ויך, את-פלשתים, מגבע, עד-בואכה גזר.  {פ}

ב ו,א ויוסף עוד דויד את-כל-בחור בישראל, שלושים אלף.  ב ו,ב ויקם וילך דויד, וכל-העם אשר איתו, מבעלי, יהודה--להעלות משם, את ארון האלוהים, אשר-נקרא שם שם יהוה צבאות יושב הכרובים, עליו.  ב ו,ג וירכיבו את-ארון האלוהים, אל-עגלה חדשה, ויישאוהו, מבית אבינדב אשר בגבעה; ועוזא ואחיו, בני אבינדב, נוהגים, את-העגלה חדשה.  ב ו,ד ויישאוהו, מבית אבינדב אשר בגבעה, עם, ארון האלוהים; ואחיו, הולך לפני הארון.  ב ו,ה ודויד וכל-בית ישראל, משחקים לפני יהוה, בכול, עצי ברושים; ובכינורות ובנבלים ובתופים, ובמנענעים ובצלצלים.  ב ו,ו ויבואו, עד-גורן נכון; וישלח עוזא אל-ארון האלוהים, ויאחז בו--כי שמטו, הבקר.  ב ו,ז וייחר-אף יהוה בעוזא, ויכהו שם האלוהים על-השל; וימת שם, עם ארון האלוהים.  ב ו,ח וייחר לדויד, על אשר פרץ יהוה פרץ בעוזא; ויקרא למקום ההוא, פרץ עוזא, עד, היום הזה.  ב ו,ט ויירא דויד את-יהוה, ביום ההוא; ויאמר, איך יבוא אליי ארון יהוה.  ב ו,י ולא-אבה דויד, להסיר אליו את-ארון יהוה--על-עיר דויד; ויטהו דויד, בית עובד-אדום הגיתי.  ב ו,יא ויישב ארון יהוה בית עובד אדום, הגיתי--שלושה חודשים; ויברך יהוה את-עובד אדום, ואת-כל-ביתו.  ב ו,יב ויוגד, למלך דויד לאמור, בירך יהוה את-בית עובד אדום ואת-כל-אשר-לו, בעבור, ארון האלוהים; וילך דויד, ויעל את-ארון האלוהים מבית עובד אדום עיר דויד--בשמחה.  ב ו,יג ויהי, כי צעדו נושאי ארון-יהוה--שישה צעדים:  ויזבח שור, ומריא.  ב ו,יד ודויד מכרכר בכל-עוז, לפני יהוה; ודויד, חגור איפוד בד.  ב ו,טו ודויד וכל-בית ישראל, מעלים את-ארון יהוה, בתרועה, ובקול שופר.  ב ו,טז והיה ארון יהוה, בא עיר דויד; ומיכל בת-שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את-המלך דויד מפזז ומכרכר לפני יהוה, ותיבז לו, בליבה.  ב ו,יז ויביאו את-ארון יהוה, ויציגו אותו במקומו, בתוך האוהל, אשר נטה-לו דויד; ויעל דויד עולות לפני יהוה, ושלמים.  ב ו,יח ויכל דויד, מהעלות העולה והשלמים; ויברך את-העם, בשם יהוה צבאות.  ב ו,יט ויחלק לכל-העם לכל-המון ישראל, למאיש ועד-אישה, לאיש חלת לחם אחת, ואשפר אחד ואשישה אחת; וילך כל-העם, איש לביתו.  ב ו,כ וישב דויד, לברך את-ביתו;  {ס}  ותצא מיכל בת-שאול, לקראת דויד, ותאמר מה-נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, כהיגלות נגלות אחד הריקים.  ב ו,כא ויאמר דויד, אל-מיכל, לפני יהוה אשר בחר-בי מאביך ומכל-ביתו, לצוות אותי נגיד על-עם יהוה על-ישראל; ושיחקתי, לפני יהוה.  ב ו,כב ונקלותי עוד מזאת, והייתי שפל בעיניי; ועם-האמהות אשר אמרת, עימם איכבדה.  ב ו,כג ולמיכל, בת-שאול, לא-היה לה, ילד--עד, יום מותה.  {פ}

ב ז,א ויהי, כי-ישב המלך בביתו; ויהוה הניח-לו מסביב, מכל-אויביו.  ב ז,ב ויאמר המלך, אל-נתן הנביא, ראה נא, אנוכי יושב בבית ארזים; וארון, האלוהים, יושב, בתוך היריעה.  ב ז,ג ויאמר נתן אל-המלך, כול אשר בלבבך לך עשה:  כי יהוה, עימך.  ב ז,ד ויהי, בלילה ההוא;  {ס}  ויהי, דבר-יהוה, אל-נתן, לאמור.  ב ז,ה לך ואמרת אל-עבדי אל-דויד,  {ס}  כה אמר יהוה:  האתה תבנה-לי בית, לשבתי.  ב ז,ו כי לא ישבתי, בבית, למיום העלותי את-בני ישראל ממצריים, ועד היום הזה; ואהיה, מתהלך, באוהל, ובמשכן.  ב ז,ז בכול אשר-התהלכתי, בכל-בני ישראל, הדבר דיברתי את-אחד שבטי ישראל, אשר ציוויתי לרעות את-עמי את-ישראל לאמור:  למה לא-בניתם לי, בית ארזים.  ב ז,ח ועתה כה-תאמר לעבדי לדויד, כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן-הנווה, מאחר הצאן--להיות נגיד, על-עמי על-ישראל.  ב ז,ט ואהיה עימך, בכל אשר הלכת, ואכריתה את-כל-אויביך, מפניך; ועשיתי לך שם גדול, כשם הגדולים אשר בארץ.  ב ז,י ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא-יוסיפו בני-עוולה לענותו, כאשר בראשונה.  ב ז,יא ולמן-היום, אשר ציוויתי שופטים על-עמי ישראל, והניחותי לך, מכל-אויביך; והגיד לך יהוה, כי-בית יעשה-לך יהוה.  ב ז,יב כי ימלאו ימיך, ושכבת את-אבותיך, והקימותי את-זרעך אחריך, אשר ייצא ממעיך; והכינותי, את-ממלכתו.  ב ז,יג הוא יבנה-בית, לשמי; וכוננתי את-כיסא ממלכתו, עד-עולם.  ב ז,יד אני אהיה-לו לאב, והוא יהיה-לי לבן--אשר, בהעוותו, והוכחתיו בשבט אנשים, ובנגעי בני אדם.  ב ז,טו וחסדי, לא-יסור ממנו, כאשר הסירותי מעם שאול, אשר הסירותי מלפניך.  ב ז,טז ונאמן ביתך וממלכתך עד-עולם, לפניך:  כיסאך, יהיה נכון עד-עולם.  ב ז,יז ככול הדברים האלה, וככול החיזיון הזה--כן דיבר נתן, אל-דויד.  {פ}

ב ז,יח ויבוא המלך דויד, ויישב לפני יהוה; ויאמר, מי אנוכי אדוניי יהוה ומי ביתי--כי הביאותני, עד-הלום.  ב ז,יט ותקטן עוד זאת בעיניך אדוניי יהוה, ותדבר גם אל-בית-עבדך למרחוק; וזאת תורת האדם, אדוניי יהוה.  ב ז,כ ומה-יוסיף דויד עוד, לדבר אליך; ואתה ידעת את-עבדך, אדוניי יהוה.  ב ז,כא בעבור דברך, וכליבך, עשית, את כל-הגדולה הזאת--להודיע, את-עבדך.  ב ז,כב על-כן גדלת, יהוה אלוהים:  כי-אין כמוך, ואין אלוהים זולתך, בכול אשר-שמענו, באוזנינו.  ב ז,כג ומי כעמך כישראל, גוי אחד בארץ--אשר הלכו-אלוהים לפדות-לו לעם ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך, מפני עמך אשר פדית לך ממצריים, גויים ואלוהיו.  ב ז,כד ותכונן לך את-עמך ישראל לך, לעם--עד-עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלוהים.  {ס}

ב ז,כה ועתה, יהוה אלוהים, הדבר אשר דיברת על-עבדך ועל-ביתו, הקם עד-עולם; ועשה, כאשר דיברת.  ב ז,כו ויגדל שמך עד-עולם, לאמור, יהוה צבאות, אלוהים על-ישראל; ובית עבדך דויד, יהיה נכון לפניך.  ב ז,כז כי-אתה יהוה צבאות אלוהי ישראל, גלית את-אוזן עבדך לאמור, בית, אבנה-לך; על-כן, מצא עבדך את-ליבו, להתפלל אליך, את-התפילה הזאת.  ב ז,כח ועתה אדוניי יהוה, אתה-הוא האלוהים, ודבריך, יהיו אמת; ותדבר, אל-עבדך, את-הטובה, הזאת.  ב ז,כט ועתה, הואל וברך את-בית עבדך, להיות לעולם, לפניך:  כי-אתה אדוניי יהוה, דיברת, ומברכתך, יבורך בית-עבדך לעולם.  {פ}

ב ח,א ויהי, אחרי-כן, ויך דויד את-פלשתים, ויכניעם; וייקח דויד את-מתג האמה, מיד פלשתים.  ב ח,ב ויך את-מואב, וימדדם בחבל השכב אותם ארצה, וימדד שני-חבלים להמית, ומלוא החבל להחיות; ותהי מואב לדויד, לעבדים נושאי מנחה.  ב ח,ג ויך דויד, את-הדדעזר בן-רחוב מלך צובה, בלכתו, להשיב ידו בנהר-פרת.  ב ח,ד וילכוד דויד ממנו, אלף ושבע-מאות פרשים, ועשרים אלף, איש רגלי; ויעקר דויד את-כל-הרכב, ויותר ממנו מאה רכב.  ב ח,ה ותבוא, ארם דמשק, לעזור, להדדעזר מלך צובה; ויך דויד בארם, עשרים-ושניים אלף איש.  ב ח,ו וישם דויד נציבים, בארם דמשק, ותהי ארם לדויד, לעבדים נושאי מנחה; ויושע יהוה את-דויד, בכול אשר הלך.  ב ח,ז וייקח דויד, את שלטי הזהב, אשר היו, אל עבדי הדדעזר; ויביאם, ירושלים.  ב ח,ח ומבטח ומברותיי, ערי הדדעזר:  לקח המלך דויד, נחושת--הרבה מאוד.  {ס}

ב ח,ט וישמע, תועי מלך חמת:  כי הכה דויד, את כל-חיל הדדעזר.  ב ח,י וישלח תועי את-יורם-בנו אל-המלך-דויד לשאול-לו לשלום ולברכו, על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו--כי-איש מלחמות תועי, היה הדדעזר; ובידו, היו כלי-כסף וכלי-זהב--וכלי נחושת.  ב ח,יא גם-אותם, הקדיש המלך דויד ליהוה, עם-הכסף והזהב אשר הקדיש, מכל-הגויים אשר כיבש.  ב ח,יב מארם וממואב ומבני עמון, ומפלשתים ומעמלק, ומשלל הדדעזר בן-רחוב, מלך צובה.  ב ח,יג ויעש דויד, שם, בשובו, מהכותו את-ארם בגיא-מלח--שמונה עשר, אלף.  ב ח,יד וישם באדום נציבים, בכל-אדום שם נציבים, ויהי כל-אדום, עבדים לדויד; ויושע יהוה את-דויד, בכול אשר הלך.  ב ח,טו וימלוך דויד, על-כל-ישראל; ויהי דויד, עושה משפט וצדקה--לכל-עמו.  ב ח,טז ויואב בן-צרויה, על-הצבא; ויהושפט בן-אחילוד, מזכיר.  ב ח,יז וצדוק בן-אחיטוב ואחימלך בן-אביתר, כוהנים; ושריה, סופר.  ב ח,יח ובניהו, בן-יהוידע, והכרתי, והפלתי; ובני דויד, כוהנים היו.  {ס}

ב ט,א ויאמר דויד--הכי יש-עוד, אשר נותר לבית שאול; ואעשה עימו חסד, בעבור יהונתן.  ב ט,ב ולבית שאול עבד ושמו ציבא, ויקראו-לו אל-דויד; ויאמר המלך אליו האתה ציבא, ויאמר עבדך.  ב ט,ג ויאמר המלך, האפס עוד איש לבית שאול, ואעשה עימו, חסד אלוהים; ויאמר ציבא אל-המלך, עוד בן ליהונתן נכה רגליים.  ב ט,ד ויאמר-לו המלך, איפה הוא; ויאמר ציבא, אל-המלך, הנה-הוא בית מכיר בן-עמיאל, בלו דבר.  ב ט,ה וישלח, המלך דויד; וייקחהו, מבית מכיר בן-עמיאל--מלו דבר.  ב ט,ו ויבוא מפיבושת בן-יהונתן בן-שאול, אל-דויד, וייפול על-פניו, וישתחו; ויאמר דויד מפיבושת, ויאמר הנה עבדך.  ב ט,ז ויאמר לו דויד אל-תירא, כי עשה אעשה עימך חסד בעבור יהונתן אביך, והשיבותי לך, את-כל-שדה שאול אביך; ואתה, תאכל לחם על-שולחני--תמיד.  ב ט,ח וישתחו, ויאמר מה עבדך:  כי פנית, אל-הכלב המת אשר כמוני.  ב ט,ט ויקרא המלך, אל-ציבא נער שאול--ויאמר אליו:  כול אשר היה לשאול ולכל-ביתו, נתתי לבן-אדוניך.  ב ט,י ועבדת לו את-האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת, והיה לבן-אדוניך לחם ואכלו, ומפיבושת בן-אדוניך, יאכל תמיד לחם על-שולחני; ולציבא, חמישה עשר בנים--ועשרים עבדים.  ב ט,יא ויאמר ציבא, אל-המלך, ככול אשר יצווה אדוני המלך את-עבדו, כן יעשה עבדך; ומפיבושת, אוכל על-שולחני, כאחד, מבני המלך.  ב ט,יב ולמפיבושת בן-קטן, ושמו מיכא; וכול מושב בית-ציבא, עבדים למפיבושת.  ב ט,יג ומפיבושת, יושב בירושלים, כי על-שולחן המלך תמיד, הוא אוכל; והוא פיסח, שתי רגליו.  {פ}

ב י,א ויהי, אחרי-כן, וימת, מלך בני עמון; וימלוך חנון בנו, תחתיו.  ב י,ב ויאמר דויד אעשה-חסד עם-חנון בן-נחש, כאשר עשה אביו עימדי חסד, וישלח דויד לנחמו ביד-עבדיו, אל-אביו; ויבואו עבדי דויד, ארץ בני עמון.  ב י,ג ויאמרו שרי בני-עמון אל-חנון אדוניהם, המכבד דויד את-אביך בעיניך--כי-שלח לך, מנחמים; הלוא בעבור חקור את-העיר, ולרגלה ולהופכה, שלח דויד את-עבדיו, אליך.  ב י,ד וייקח חנון את-עבדי דויד, ויגלח את-חצי זקנם, ויכרות את-מדוויהם בחצי, עד שתותיהם; וישלחם.  ב י,ה ויגידו לדויד וישלח לקראתם, כי-היו האנשים נכלמים מאוד; ויאמר המלך שבו בירחו, עד-יצמח זקנכם ושבתם.  ב י,ו ויראו בני עמון, כי נבאשו בדויד; וישלחו בני-עמון וישכרו את-ארם בית-רחוב ואת-ארם צובה, עשרים אלף רגלי, ואת-מלך מעכה אלף איש, ואיש טוב שנים-עשר אלף איש.  ב י,ז וישמע, דויד; וישלח, את-יואב, ואת כל-הצבא, הגיבורים.  ב י,ח וייצאו בני עמון, ויערכו מלחמה פתח השער; וארם צובה ורחוב ואיש-טוב ומעכה, לבדם בשדה.  ב י,ט וירא יואב, כי-הייתה אליו פני המלחמה, מפנים, ומאחור; ויבחר, מכול בחורי ישראל, ויערוך, לקראת ארם.  ב י,י ואת, יתר העם, נתן, ביד אבשי אחיו; ויערוך, לקראת בני עמון.  ב י,יא ויאמר, אם-תחזק ארם ממני--והיית לי, לישועה; ואם-בני עמון יחזקו ממך, והלכתי להושיע לך.  ב י,יב חזק ונתחזק בעד-עמנו, ובעד ערי אלוהינו; ויהוה, יעשה הטוב בעיניו.  ב י,יג וייגש יואב, והעם אשר עימו, למלחמה, בארם; וינוסו, מפניו.  ב י,יד ובני עמון ראו, כי-נס ארם, וינוסו מפני אבישי, ויבואו העיר; וישב יואב, מעל בני עמון, ויבוא, ירושלים.  ב י,טו וירא ארם, כי ניגף לפני ישראל; וייאספו, יחד.  ב י,טז וישלח הדדעזר, ויוצא את-ארם אשר מעבר הנהר, ויבואו, חילם; ושובך שר-צבא הדדעזר, לפניהם.  {ס}

ב י,יז ויוגד לדויד, ויאסוף את-כל-ישראל ויעבור את-הירדן, ויבוא, חלאמה; ויערכו ארם לקראת דויד, ויילחמו עימו.  ב י,יח וינס ארם, מפני ישראל, ויהרוג דויד מארם שבע מאות רכב, וארבעים אלף פרשים; ואת שובך שר-צבאו הכה, וימת שם.  ב י,יט ויראו כל-המלכים עבדי הדדעזר, כי ניגפו לפני ישראל, וישלימו את-ישראל, ויעבדום; וייראו ארם, להושיע עוד את-בני עמון.  {פ}

ב יא,א ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים, וישלח דויד את-יואב ואת-עבדיו עימו ואת-כל-ישראל וישחיתו את-בני עמון, ויצורו, על-רבה; ודויד, יושב בירושלים.  {ס}

ב יא,ב ויהי לעת הערב, ויקם דויד מעל משכבו ויתהלך על-גג בית-המלך, וירא אישה רוחצת, מעל הגג; והאישה, טובת מראה מאוד.  ב יא,ג וישלח דויד, וידרוש לאישה; ויאמר, הלוא-זאת בת-שבע בת-אליעם--אשת, אורייה החיתי.  ב יא,ד וישלח דויד מלאכים וייקחהא, ותבוא אליו וישכב עימה, והיא מתקדשת, מטומאתה; ותשב, אל-ביתה.  ב יא,ה ותהר, האישה; ותשלח ותגד לדויד, ותאמר הרה אנוכי.  ב יא,ו וישלח דויד, אל-יואב, שלח אליי, את-אורייה החיתי; וישלח יואב את-אורייה, אל-דויד.  ב יא,ז ויבוא אורייה, אליו; וישאל דויד, לשלום יואב ולשלום העם, ולשלום, המלחמה.  ב יא,ח ויאמר דויד לאורייה, רד לביתך ורחץ רגליך; וייצא אורייה מבית המלך, ותצא אחריו משאת המלך.  ב יא,ט וישכב אורייה, פתח בית המלך, את, כל-עבדי אדוניו; ולא ירד, אל-ביתו.  ב יא,י ויגידו לדויד לאמור, לא-ירד אורייה אל-ביתו; ויאמר דויד אל-אורייה, הלוא מדרך אתה בא--מדוע, לא-ירדת אל-ביתך.  ב יא,יא ויאמר אורייה אל-דויד, הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני על-פני השדה חונים, ואני אבוא אל-ביתי לאכול ולשתות, ולשכב עם-אשתי; חייך וחי נפשך, אם-אעשה את-הדבר הזה.  ב יא,יב ויאמר דויד אל-אורייה, שב בזה גם-היום--ומחר אשלחך; ויישב אורייה בירושלים ביום ההוא, וממוחרת.  ב יא,יג ויקרא-לו דויד, ויאכל לפניו וישת--וישכרהו; וייצא בערב, לשכב במשכבו עם-עבדי אדוניו, ואל-ביתו, לא ירד.  ב יא,יד ויהי בבוקר, ויכתוב דויד ספר אל-יואב; וישלח, ביד אורייה.  ב יא,טו ויכתוב בספר, לאמור:  הבו את-אורייה, אל-מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו, וניכה ומת.  {ס}

ב יא,טז ויהי, בשמור יואב אל-העיר; וייתן, את-אורייה, אל-המקום אשר ידע, כי אנשי-חיל שם.  ב יא,יז וייצאו אנשי העיר, ויילחמו את-יואב, וייפול מן-העם, מעבדי דויד; וימת, גם אורייה החיתי.  ב יא,יח וישלח, יואב; ויגד לדויד, את-כל-דברי המלחמה.  ב יא,יט ויצו את-המלאך, לאמור:  ככלותך, את כל-דברי המלחמה--לדבר אל-המלך.  ב יא,כ והיה, אם-תעלה חמת המלך, ואמר לך, מדוע ניגשתם אל-העיר להילחם:  הלוא ידעתם, את אשר-יורו מעל החומה.  ב יא,כא מי-הכה את-אבימלך בן-ירובשת, הלוא-אישה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ, למה ניגשתם, אל-החומה; ואמרת--גם עבדך אורייה החיתי, מת.  ב יא,כב וילך, המלאך; ויבוא ויגד לדויד, את כל-אשר שלחו יואב.  ב יא,כג ויאמר המלאך, אל-דויד, כי-גברו עלינו האנשים, וייצאו אלינו השדה; ונהיה עליהם, עד-פתח השער.  ב יא,כד ויורו המורים אל-עבדיך מעל החומה, וימותו מעבדי המלך; וגם, עבדך אורייה החיתי--מת.  {ס}

ב יא,כה ויאמר דויד אל-המלאך, כה-תאמר אל-יואב אל-יירע בעיניך את-הדבר הזה--כי-כזו וכזה, תאכל החרב; החזק מלחמתך אל-העיר והורסה, וחזקהו.  ב יא,כו ותשמע אשת אורייה, כי-מת אורייה אישה; ותספוד, על-בעלה.  ב יא,כז ויעבור האבל, וישלח דויד ויאספה אל-ביתו ותהי-לו לאישה, ותלד לו, בן; ויירע הדבר אשר-עשה דויד, בעיני יהוה.  {פ}

ב יב,א וישלח יהוה את-נתן, אל-דויד; ויבוא אליו, ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר, ואחד רש.  ב יב,ב לעשיר, היה צאן ובקר--הרבה מאוד.  ב יב,ג ולרש אין-כול, כי אם-כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחייהא, ותגדל עימו ועם-בניו יחדיו; מפיתו תאכל ומכוסו תשתה, ובחיקו תשכב, ותהי-לו, כבת.  ב יב,ד ויבוא הלך, לאיש העשיר, ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו, לעשות לאורח הבא-לו; וייקח, את-כבשת האיש הרש, ויעשהא, לאיש הבא אליו.  ב יב,ה וייחר-אף דויד באיש, מאוד; ויאמר, אל-נתן, חי-יהוה, כי בן-מוות האיש העושה זאת.  ב יב,ו ואת-הכבשה, ישלם ארבעתיים:  עקב, אשר עשה את-הדבר הזה, ועל, אשר לא-חמל.  {ס}

ב יב,ז ויאמר נתן אל-דויד, אתה האיש;  {ס}  כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, אנוכי משחתיך למלך על-ישראל, ואנוכי הצלתיך, מיד שאול.  ב יב,ח ואתנה לך את-בית אדוניך, ואת-נשי אדוניך בחיקך, ואתנה לך, את-בית ישראל ויהודה; ואם-מעט--ואוסיפה לך, כהנה וכהנה.  ב יב,ט מדוע בזית את-דבר יהוה, לעשות הרע בעיניי, את אורייה החיתי הכית בחרב, ואת-אשתו לקחת לך לאישה; ואותו הרגת, בחרב בני עמון.  ב יב,י ועתה, לא-תסור חרב מביתך--עד-עולם:  עקב, כי בזיתני, ותיקח את-אשת אורייה החיתי, להיות לך לאישה.  {ס}

ב יב,יא כה אמר יהוה, הנני מקים עליך רעה מביתך, ולקחתי את-נשיך לעיניך, ונתתי לריעך; ושכב עם-נשיך, לעיני השמש הזאת.  ב יב,יב כי אתה, עשית בסתר; ואני, אעשה את-הדבר הזה, נגד כל-ישראל, ונגד השמש.  {ס}

ב יב,יג ויאמר דויד אל-נתן, חטאתי ליהוה;  {ס}  ויאמר נתן אל-דויד, גם-יהוה העביר חטאתך--לא תמות.  ב יב,יד אפס, כי-ניאץ ניאצת את-אויבי יהוה, בדבר, הזה; גם, הבן היילוד לך--מות ימות.  ב יב,טו וילך נתן, אל-ביתו; וייגוף יהוה, את-הילד אשר ילדה אשת-אורייה לדויד--וייאנש.  ב יב,טז ויבקש דויד את-האלוהים, בעד הנער; ויצם דויד צום, ובא ולן ושכב ארצה.  ב יב,יז ויקומו זקני ביתו, עליו, להקימו, מן-הארץ; ולא אבה, ולא-ברא איתם לחם.  ב יב,יח ויהי ביום השביעי, וימת הילד; וייראו עבדי דויד להגיד לו כי-מת הילד, כי אמרו הנה בהיות הילד חי דיברנו אליו ולא-שמע בקולנו, ואיך נאמר אליו מת הילד, ועשה רעה.  ב יב,יט וירא דויד, כי עבדיו מתלחשים, ויבן דויד, כי מת הילד; ויאמר דויד אל-עבדיו המת הילד, ויאמרו מת.  ב יב,כ ויקם דויד מהארץ וירחץ ויסך, ויחלף שמלותיו, ויבוא בית-יהוה, וישתחו; ויבוא, אל-ביתו, וישאל, וישימו לו לחם ויאכל.  ב יב,כא ויאמרו עבדיו אליו, מה-הדבר הזה אשר עשית; בעבור הילד חי, צמת ותבך, וכאשר מת הילד, קמת ותאכל לחם.  ב יב,כב ויאמר--בעוד הילד חי, צמתי ואבכה:  כי אמרתי מי יודע, וחנני יהוה וחי הילד.  ב יב,כג ועתה מת, למה זה אני צם--האוכל להשיבו, עוד:  אני הולך אליו, והוא לא-ישוב אליי.  ב יב,כד וינחם דויד, את בת-שבע אשתו, ויבוא אליה, וישכב עימה; ותלד בן, ותקרא את-שמו שלמה, ויהוה, אהבו.  ב יב,כה וישלח, ביד נתן הנביא, ויקרא את-שמו, ידידיה--בעבור, יהוה.  {פ}

ב יב,כו ויילחם יואב, ברבת בני עמון; וילכוד, את-עיר המלוכה.  ב יב,כז וישלח יואב מלאכים, אל-דויד; ויאמר נלחמתי ברבה, גם-לכדתי את-עיר המים.  ב יב,כח ועתה, אסוף את-יתר העם, וחנה על-העיר, ולוכדה:  פן-אלכוד אני את-העיר, ונקרא שמי עליה.  ב יב,כט ויאסוף דויד את-כל-העם, וילך רבתה; ויילחם בה, וילכדה.  ב יב,ל וייקח את-עטרת-מלכם מעל ראשו ומשקלה כיכר זהב, ואבן יקרה, ותהי, על-ראש דויד; ושלל העיר הוציא, הרבה מאוד.  ב יב,לא ואת-העם אשר-בה הוציא, וישם במגרה ובחריצי הברזל ובמגזרות הברזל והעביר אותם במלבן, וכן יעשה, לכול ערי בני-עמון; וישב דויד וכל-העם, ירושלים.  {פ}

ב יג,א ויהי אחרי-כן, ולאבשלום בן-דויד אחות יפה--ושמה תמר; ויאהבהא, אמנון בן-דויד.  ב יג,ב וייצר לאמנון להתחלות, בעבור תמר אחותו--כי בתולה, היא; וייפלא בעיני אמנון, לעשות לה מאומה.  ב יג,ג ולאמנון ריע, ושמו יונדב, בן-שמעה, אחי דויד; ויונדב, איש חכם מאוד.  ב יג,ד ויאמר לו, מדוע אתה ככה דל בן-המלך בבוקר בבוקר--הלוא, תגיד לי; ויאמר לו, אמנון, את-תמר אחות אבשלום אחי, אני אוהב.  ב יג,ה ויאמר לו יהונדב, שכב על-משכבך והתחל; ובא אביך לראותך, ואמרת אליו תבוא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיניי את-הבריה, למען אשר אראה, ואכלתי מידה.  ב יג,ו וישכב אמנון, ויתחל; ויבוא המלך לראותו, ויאמר אמנון אל-המלך תבוא-נא תמר אחותי ותלבב לעיניי שתי לביבות, ואברה, מידה.  ב יג,ז וישלח דויד אל-תמר, הביתה לאמור:  לכי נא, בית אמנון אחיך, ועשי-לו, הבריה.  ב יג,ח ותלך תמר, בית אמנון אחיה--והוא שוכב; ותיקח את-הבצק ותלש ותלבב לעיניו, ותבשל את-הלביבות.  ב יג,ט ותיקח את-המשרת ותיצוק לפניו, וימאן לאכול; ויאמר אמנון, הוציאו כל-איש מעליי, וייצאו כל-איש, מעליו.  ב יג,י ויאמר אמנון אל-תמר, הביאי הבריה החדר, ואברה, מידך; ותיקח תמר, את-הלביבות אשר עשתה, ותבא לאמנון אחיה, החדרה.  ב יג,יא ותגש אליו, לאכול; ויחזק-בה ויאמר לה, בואי שכבי עימי אחותי.  ב יג,יב ותאמר לו, אל-אחי אל-תענני--כי לא-ייעשה כן, בישראל:  אל-תעשה, את-הנבלה הזאת.  ב יג,יג ואני, אנה אוליך את-חרפתי, ואתה תהיה כאחד הנבלים, בישראל; ועתה דבר-נא אל-המלך, כי לא ימנעני ממך.  ב יג,יד ולא אבה, לשמוע בקולה; ויחזק ממנה ויענהא, וישכב אותה.  ב יג,טו וישנאהא אמנון, שנאה גדולה מאוד--כי גדולה השנאה אשר שנאה, מאהבה אשר אהבה; ויאמר-לה אמנון, קומי לכי.  ב יג,טז ותאמר לו, אל-אודות הרעה הגדולה הזאת, מאחרת אשר-עשית עימי, לשלחני; ולא אבה, לשמוע לה.  ב יג,יז ויקרא, את-נערו משרתו, ויאמר, שלחו-נא את-זאת מעליי החוצה; ונעול הדלת, אחריה.  ב יג,יח ועליה כתונת פסים, כי כן תלבשנה בנות-המלך הבתולות מעילים; ויוצא אותה משרתו החוץ, ונעל הדלת אחריה.  ב יג,יט ותיקח תמר אפר על-ראשה, וכתונת הפסים אשר עליה קרעה; ותשם ידה על-ראשה, ותלך הלוך וזעקה.  ב יג,כ ויאמר אליה אבשלום אחיה, האמינון אחיך היה עימך, ועתה אחותי החרישי אחיך הוא, אל-תשיתי את-ליבך לדבר הזה; ותשב תמר ושוממה, בית אבשלום אחיה.  ב יג,כא והמלך דויד--שמע, את כל-הדברים האלה; וייחר לו, מאוד.  ב יג,כב ולא-דיבר אבשלום עם-אמנון, למרע ועד-טוב:  כי-שנא אבשלום, את-אמנון, על-דבר אשר עינה, את תמר אחותו.  {פ}

ב יג,כג ויהי, לשנתיים ימים, ויהיו גוזזים לאבשלום, בבעל חצור אשר עם-אפריים; ויקרא אבשלום, לכל-בני המלך.  ב יג,כד ויבוא אבשלום, אל-המלך, ויאמר, הנה-נא גוזזים לעבדך; ילך-נא המלך ועבדיו, עם-עבדך.  ב יג,כה ויאמר המלך אל-אבשלום, אל-בני אל-נא נלך כולנו, ולא נכבד, עליך; ויפרוץ-בו ולא-אבה ללכת, ויברכהו.  ב יג,כו ויאמר, אבשלום, ולא, ילך-נא איתנו אמנון אחי; ויאמר לו המלך, למה ילך עימך.  ב יג,כז ויפרוץ-בו, אבשלום; וישלח איתו את-אמנון, ואת כל-בני המלך.  {ס}

ב יג,כח ויצו אבשלום את-נעריו לאמור, ראו נא כטוב לב-אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את-אמנון והמיתם אותו--אל-תיראו:  הלוא, כי אנוכי ציוויתי אתכם--חזקו, והיו לבני-חיל.  ב יג,כט ויעשו נערי אבשלום, לאמנון, כאשר ציווה, אבשלום; ויקומו כל-בני המלך, וירכבו איש על-פרדו--וינוסו.  ב יג,ל ויהי, המה בדרך, והשמועה באה, אל-דויד לאמור:  הכה אבשלום את-כל-בני המלך, ולא-נותר מהם אחד.  {פ}

ב יג,לא ויקם המלך ויקרע את-בגדיו, וישכב ארצה; וכל-עבדיו ניצבים, קרועי בגדים.  {ס}

ב יג,לב ויען יונדב בן-שמעה אחי-דויד ויאמר, אל-יאמר אדוני את כל-הנערים בני-המלך המיתו--כי-אמנון לבדו, מת:  כי-על-פי אבשלום, הייתה שומה, מיום ענותו, את תמר אחותו.  ב יג,לג ועתה אל-ישם אדוני המלך אל-ליבו, דבר לאמור, כל-בני המלך, מתו:  כי-אמנון לבדו, מת.  {פ}

ב יג,לד ויברח, אבשלום; ויישא הנער הצופה, את-עיניו, וירא והנה עם-רב הולכים מדרך אחריו, מצד ההר.  ב יג,לה ויאמר יונדב אל-המלך, הנה בני-המלך באו:  כדבר עבדך, כן היה.  ב יג,לו ויהי ככלותו לדבר, והנה בני-המלך באו, וישאו קולם, ויבכו; וגם-המלך, וכל-עבדיו, בכו, בכי גדול מאוד.  ב יג,לז ואבשלום ברח, וילך אל-תלמיי בן-עמיהוד מלך גשור; ויתאבל על-בנו, כל-הימים.  ב יג,לח ואבשלום ברח, וילך גשור; ויהי-שם, שלוש שנים.  ב יג,לט ותכל דויד המלך, לצאת אל-אבשלום:  כי-ניחם על-אמנון, כי-מת.  {ס}

ב יד,א ויידע, יואב בן-צרויה:  כי-לב המלך, על-אבשלום.  ב יד,ב וישלח יואב תקועה, וייקח משם אישה חכמה; ויאמר אליה התאבלי-נא ולבשי-נא בגדי-אבל, ואל-תסוכי שמן, והיית, כאישה זה ימים רבים מתאבלת על-מת.  ב יד,ג ובאת, אל-המלך, ודיברת אליו, כדבר הזה; וישם יואב את-הדברים, בפיה.  ב יד,ד ותאמר האישה התקועית, אל-המלך, ותיפול על-אפיה ארצה, ותשתחו; ותאמר, הושיעה המלך.  {ס}

ב יד,ה ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, אבל אישה-אלמנה אני--וימת אישי.  ב יד,ו ולשפחתך, שני בנים, ויינצו שניהם בשדה, ואין מציל ביניהם; ויכו האחד את-האחד, וימת אותו.  ב יד,ז והנה קמה כל-המשפחה על-שפחתך, ויאמרו תני את-מכה אחיו ונמיתהו בנפש אחיו אשר הרג, ונשמידה, גם את-היורש; וכיבו, את-גחלתי אשר נשארה, לבלתי שים-לאישי שם ושארית, על-פני האדמה.  {פ}

ב יד,ח ויאמר המלך אל-האישה, לכי לביתך; ואני, אצווה עלייך.  ב יד,ט ותאמר האישה התקועית, אל-המלך, עליי אדוני המלך העוון, ועל-בית אבי; והמלך וכיסאו, נקי.  {ס}

ב יד,י ויאמר, המלך:  המדבר אלייך והבאתו אליי, ולא-יוסיף עוד לגעת בך.  ב יד,יא ותאמר יזכור-נא המלך את-יהוה אלוהיך, מהרבת גואל הדם לשחת, ולא ישמידו, את-בני; ויאמר, חי-יהוה, אם-ייפול משערת בנך, ארצה.  ב יד,יב ותאמר, האישה, תדבר-נא שפחתך אל-אדוני המלך, דבר; ויאמר, דברי.  {ס}

ב יד,יג ותאמר, האישה, ולמה חשבת כזאת, על-עם אלוהים; ומידבר המלך הדבר הזה, כאשם, לבלתי השיב המלך, את-נידחו.  ב יד,יד כי-מות נמות--וכמים הניגרים ארצה, אשר לא ייאספו; ולא-יישא אלוהים, נפש, וחשב מחשבות, לבלתי יידח ממנו נידח.  ב יד,טו ועתה אשר-באתי לדבר אל-המלך אדוני, את-הדבר הזה--כי ייראוני, העם; ותאמר שפחתך אדברה-נא אל-המלך, אוליי יעשה המלך את-דבר אמתו.  ב יד,טז כי ישמע המלך, להציל את-אמתו מכף האיש, להשמיד אותי ואת-בני יחד, מנחלת אלוהים.  ב יד,יז ותאמר, שפחתך, יהיה-נא דבר-אדוני המלך, למנוחה:  כי כמלאך האלוהים, כן אדוני המלך לשמוע הטוב והרע, ויהוה אלוהיך, יהי עימך.  {פ}

ב יד,יח ויען המלך, ויאמר אל-האישה, אל-נא תכחדי ממני דבר, אשר אנוכי שואל אותך; ותאמר, האישה, ידבר-נא, אדוני המלך.  ב יד,יט ויאמר המלך, היד יואב איתך בכל-זאת; ותען האישה ותאמר חי-נפשך אדוני המלך אם-איש להימין ולהשמיל, מכול אשר-דיבר אדוני המלך--כי-עבדך יואב הוא ציווני, והוא שם בפי שפחתך את כל-הדברים האלה.  ב יד,כ לבעבור סבב את-פני הדבר, עשה עבדך יואב את-הדבר הזה; ואדוני חכם, כחכמת מלאך האלוהים, לדעת, את-כל-אשר בארץ.  {ס}

ב יד,כא ויאמר המלך אל-יואב, הנה-נא עשיתי את-הדבר הזה; ולך השב את-הנער, את-אבשלום.  ב יד,כב וייפול יואב אל-פניו ארצה וישתחו, ויברך את-המלך; ויאמר יואב היום ידע עבדך כי-מצאתי חן בעיניך, אדוני המלך, אשר-עשה המלך, את-דבר עבדך.  ב יד,כג ויקם יואב, וילך גשורה; ויבא את-אבשלום, ירושלים.  {ס}

ב יד,כד ויאמר המלך ייסוב אל-ביתו, ופניי לא יראה; וייסוב אבשלום אל-ביתו, ופני המלך לא ראה.  {ס}

ב יד,כה וכאבשלום, לא-היה איש-יפה בכל-ישראל--להלל מאוד:  מכף רגלו ועד קודקודו, לא-היה בו מום.  ב יד,כו ובגלחו, את-ראשו, והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח, כי-כבד עליו וגילחו; ושקל את-שיער ראשו, מאתיים שקלים באבן המלך.  ב יד,כז וייוולדו לאבשלום שלושה בנים, ובת אחת ושמה תמר; היא הייתה, אישה יפת מראה.  {פ}

ב יד,כח ויישב אבשלום בירושלים, שנתיים ימים; ופני המלך, לא ראה.  ב יד,כט וישלח אבשלום אל-יואב, לשלוח אותו אל-המלך, ולא אבה, לבוא אליו; וישלח עוד שנית, ולא אבה לבוא.  ב יד,ל ויאמר אל-עבדיו ראו חלקת יואב אל-ידי, ולו-שם שעורים--לכו, והציתוה באש; ויציתו עבדי אבשלום, את-החלקה--באש.  {פ}

ב יד,לא ויקם יואב, ויבוא אל-אבשלום הביתה; ויאמר אליו, למה הציתו עבדיך את-החלקה אשר-לי באש.  ב יד,לב ויאמר אבשלום אל-יואב הנה שלחתי אליך לאמור בוא הנה ואשלחה אותך אל-המלך לאמור, למה באתי מגשור--טוב לי, עוד אני-שם; ועתה, אראה פני המלך, ואם-יש-בי עוון, והמיתני.  ב יד,לג ויבוא יואב אל-המלך, ויגד-לו, ויקרא אל-אבשלום ויבוא אל-המלך, וישתחו לו על-אפיו ארצה לפני המלך; ויישק המלך, לאבשלום.  {ס}

ב טו,א ויהי, מאחרי כן, ויעש לו אבשלום, מרכבה וסוסים; וחמישים איש, רצים לפניו.  ב טו,ב והשכים, אבשלום, ועמד, על-יד דרך השער; ויהי כל-האיש אשר-יהיה-לו-ריב לבוא אל-המלך למשפט, ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי-מזה עיר אתה, ויאמר, מאחד שבטי-ישראל עבדך.  ב טו,ג ויאמר אליו אבשלום, ראה דבריך טובים ונכוחים; ושומע אין-לך, מאת המלך.  ב טו,ד ויאמר, אבשלום, מי-ישימני שופט, בארץ; ועליי, יבוא כל-איש אשר-יהיה-לו-ריב ומשפט--והצדקתיו.  ב טו,ה והיה, בקרוב-איש, להשתחוות, לו; ושלח את-ידו והחזיק לו, ונשק לו.  ב טו,ו ויעש אבשלום כדבר הזה, לכל-ישראל, אשר-יבואו למשפט, אל-המלך; ויגנב, אבשלום, את-לב, אנשי ישראל.  {פ}

ב טו,ז ויהי, מקץ ארבעים שנה; ויאמר אבשלום, אל-המלך, אלכה נא ואשלם את-נדרי אשר-נדרתי ליהוה, בחברון.  ב טו,ח כי-נדר נדר עבדך, בשבתי בגשור בארם לאמור:  אם-ישוב ישיבני יהוה ירושלים, ועבדתי את-יהוה.  ב טו,ט ויאמר-לו המלך, לך בשלום; ויקם, וילך חברונה.  {פ}

ב טו,י וישלח אבשלום מרגלים, בכל-שבטי ישראל לאמור:  כשומעכם, את-קול השופר, ואמרתם, מלך אבשלום בחברון.  ב טו,יא ואת-אבשלום, הלכו מאתיים איש מירושלים, קרואים, והולכים לתומם; ולא ידעו, כל-דבר.  ב טו,יב וישלח אבשלום את-אחיתופל הגילוני יועץ דויד, מעירו מגילה, בזובחו, את-הזבחים; ויהי הקשר אמיץ, והעם הולך ורב את-אבשלום.  ב טו,יג ויבוא, המגיד, אל-דויד, לאמור:  היה לב-איש ישראל, אחרי אבשלום.  ב טו,יד ויאמר דויד לכל-עבדיו אשר-איתו בירושלים, קומו ונברחה--כי לא-תהיה-לנו פליטה, מפני אבשלום; מהרו ללכת, פן-ימהר והשיגנו והדיח עלינו את-הרעה, והכה העיר, לפי-חרב.  ב טו,טו ויאמרו עבדי-המלך, אל-המלך:  ככול אשר-יבחר אדוני המלך, הנה עבדיך.  ב טו,טז וייצא המלך וכל-ביתו, ברגליו; ויעזוב המלך, את עשר נשים פילגשים--לשמור הבית.  ב טו,יז וייצא המלך וכל-העם, ברגליו; ויעמדו, בית המרחק.  ב טו,יח וכל-עבדיו עוברים על-ידו, וכל-הכרתי וכל-הפלתי; וכל-הגיתים שש-מאות איש, אשר-באו ברגלו מגת, עוברים, על-פני המלך.  {ס}

ב טו,יט ויאמר המלך אל-איתיי הגיתי, למה תלך גם-אתה איתנו; שוב ושב עם-המלך כי-נוכרי אתה, וגם-גולה אתה למקומך.  ב טו,כ תמול בואך, והיום אניעך עימנו ללכת, ואני הולך, על אשר-אני הולך; שוב והשב את-אחיך עימך, חסד ואמת.  ב טו,כא ויען איתיי את-המלך, ויאמר:  חי-יהוה, וחי אדוני המלך, כי במקום אשר יהיה-שם אדוני המלך אם-למוות אם-לחיים, כי-שם יהיה עבדך.  ב טו,כב ויאמר דויד אל-איתיי, לך ועבור; ויעבור איתיי הגיתי, וכל-אנשיו, וכל-הטף, אשר איתו.  ב טו,כג וכל-הארץ, בוכים קול גדול, וכל-העם, עוברים; והמלך, עובר בנחל קדרון, וכל-העם עוברים, על-פני-דרך את-המדבר.  ב טו,כד והנה גם-צדוק וכל-הלויים איתו, נושאים את-ארון ברית האלוהים, ויציקו את-ארון האלוהים, ויעל אביתר--עד-תום כל-העם, לעבור מן-העיר.  {ס}

ב טו,כה ויאמר המלך לצדוק, השב את-ארון האלוהים העיר:  אם-אמצא חן, בעיני יהוה--והשיבני, והראני אותו ואת-נווהו.  ב טו,כו ואם כה יאמר, לא חפצתי בך:  הנני--יעשה-לי, כאשר טוב בעיניו.  {ס}

ב טו,כז ויאמר המלך, אל-צדוק הכוהן, הרואה אתה, שובה העיר בשלום; ואחימעץ בנך ויהונתן בן-אביתר, שני בניכם--איתכם.  ב טו,כח ראו אנוכי מתמהמה, בערבות המדבר--עד בוא דבר מעימכם, להגיד לי.  ב טו,כט וישב צדוק ואביתר את-ארון האלוהים, ירושלים; ויישבו, שם.  ב טו,ל ודויד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא, הולך יחף; וכל-העם אשר-איתו, חפו איש ראשו, ועלו עלה, ובכה.  ב טו,לא ודויד הגיד לאמור, אחיתופל בקושרים עם-אבשלום; ויאמר דויד, סכל-נא את-עצת אחיתופל יהוה.  ב טו,לב ויהי דויד בא עד-הראש, אשר-ישתחווה שם לאלוהים; והנה לקראתו, חושיי הארכי, קרוע כותונתו, ואדמה על-ראשו.  ב טו,לג ויאמר לו, דויד:  אם עברת איתי, והיית עליי למשא.  ב טו,לד ואם-העיר תשוב, ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה--עבד אביך ואני מאז, ועתה ואני עבדך; והפרת לי, את עצת אחיתופל.  ב טו,לה והלוא עימך שם, צדוק ואביתר הכוהנים; והיה, כל-הדבר אשר תשמע מבית המלך--תגיד, לצדוק ולאביתר הכוהנים.  ב טו,לו הנה-שם עימם, שני בניהם--אחימעץ לצדוק, ויהונתן לאביתר; ושלחתם בידם אליי, כל-דבר אשר תשמעו.  ב טו,לז ויבוא חושיי ריעה דויד, העיר; ואבשלום, יבוא ירושלים.  {ס}

ב טז,א ודויד, עבר מעט מהראש, והנה ציבא נער מפיבושת, לקראתו; וצמד חמורים חבושים, ועליהם מאתיים לחם ומאה צימוקים ומאה קיץ--ונבל יין.  ב טז,ב ויאמר המלך אל-ציבא, מה-אלה לך; ויאמר ציבא החמורים לבית-המלך לרכוב, והלחם והקיץ לאכול הנערים, והיין, לשתות היעף במדבר.  ב טז,ג ויאמר המלך, ואיה בן-אדוניך; ויאמר ציבא אל-המלך, הנה יושב בירושלים--כי אמר, היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי.  ב טז,ד ויאמר המלך, לציבא, הנה לך, כול אשר למפיבושת; ויאמר ציבא השתחוויתי, אמצא-חן בעיניך אדוני המלך.  ב טז,ה ובא המלך דויד, עד-בחורים; והנה משם איש יוצא ממשפחת בית-שאול, ושמו שמעי בן-גרא, יוצא יצוא, ומקלל.  ב טז,ו ויסקל באבנים את-דויד, ואת-כל-עבדי המלך דויד; וכל-העם, וכל-הגיבורים, מימינו, ומשמאלו.  ב טז,ז וכה-אמר שמעי, בקללו; צא צא איש הדמים, ואיש הבלייעל.  ב טז,ח השיב עליך יהוה כול דמי בית-שאול, אשר מלכת תחתיו, וייתן יהוה את-המלוכה, ביד אבשלום בנך; והנך, ברעתך, כי איש דמים, אתה.  ב טז,ט ויאמר אבישי בן-צרויה, אל-המלך, למה יקלל הכלב המת הזה, את-אדוני המלך; אעברה-נא, ואסירה את-ראשו.  {ס}

ב טז,י ויאמר המלך, מה-לי ולכם בני צרויה; כה יקלל, כי יהוה אמר לו קלל את-דויד, ומי יאמר, מדוע עשית כן.  {ס}

ב טז,יא ויאמר דויד אל-אבישי ואל-כל-עבדיו, הנה בני אשר-יצא ממעיי מבקש את-נפשי; ואף כי-עתה בן-הימיני, הניחו לו ויקלל--כי אמר-לו, יהוה.  ב טז,יב אוליי יראה יהוה, בעיני; והשיב יהוה לי טובה, תחת קללתו היום הזה.  ב טז,יג וילך דויד ואנשיו, בדרך;  {ס}  ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו, הלוך ויקלל, ויסקל באבנים לעומתו, ועיפר בעפר.  {פ}

ב טז,יד ויבוא המלך וכל-העם אשר-איתו, עייפים; ויינפש, שם.  ב טז,טו ואבשלום, וכל-העם איש ישראל, באו, ירושלים; ואחיתופל, איתו.  ב טז,טז ויהי, כאשר-בא חושיי הארכי ריעה דויד--אל-אבשלום; ויאמר חושיי אל-אבשלום, יחי המלך יחי המלך.  ב טז,יז ויאמר אבשלום אל-חושיי, זה חסדך את-ריעך; למה לא-הלכת, את-ריעך.  ב טז,יח ויאמר חושיי, אל-אבשלום, לא, כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל-איש ישראל--לו אהיה, ואיתו אשב.  ב טז,יט והשנית, למי אני אעבוד--הלוא, לפני בנו:  כאשר עבדתי לפני אביך, כן אהיה לפניך.  {פ}

ב טז,כ ויאמר אבשלום, אל-אחיתופל:  הבו לכם עצה, מה-נעשה.  ב טז,כא ויאמר אחיתופל, אל-אבשלום, בוא אל-פילגשי אביך, אשר הניח לשמור הבית; ושמע כל-ישראל, כי-נבאשת את-אביך, וחזקו, ידי כל-אשר איתך.  ב טז,כב ויטו לאבשלום האוהל, על-הגג; ויבוא אבשלום אל-פילגשי אביו, לעיני כל-ישראל.  ב טז,כג ועצת אחיתופל, אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל-איש, בדבר האלוהים; כן כל-עצת אחיתופל, גם-לדויד גם לאבשלום.  {ס}

ב יז,א ויאמר אחיתופל, אל-אבשלום:  אבחרה נא, שנים-עשר אלף איש, ואקומה וארדפה אחרי-דויד, הלילה.  ב יז,ב ואבוא עליו, והוא יגע ורפה ידיים, והחרדתי אותו, ונס כל-העם אשר-איתו; והכיתי את-המלך, לבדו.  ב יז,ג ואשיבה כל-העם, אליך:  כשוב הכול--האיש אשר אתה מבקש, כל-העם יהיה שלום.  ב יז,ד ויישר הדבר, בעיני אבשלום, ובעיני, כל-זקני ישראל.  {ס}

ב יז,ה ויאמר, אבשלום, קרא נא, גם לחושיי הארכי; ונשמעה מה-בפיו, גם-הוא.  ב יז,ו ויבוא חושיי, אל-אבשלום, ויאמר אבשלום אליו לאמור כדבר הזה דיבר אחיתופל, הנעשה את-דברו; אם-אין, אתה דבר.  {ס}

ב יז,ז ויאמר חושיי, אל-אבשלום:  לא-טובה העצה אשר-יעץ אחיתופל, בפעם הזאת.  ב יז,ח ויאמר חושיי, אתה ידעת את-אביך ואת-אנשיו כי גיבורים המה ומרי נפש המה, כדוב שכול, בשדה; ואביך איש מלחמה, ולא ילין את-העם.  ב יז,ט הנה עתה הוא-נחבא באחת הפחתים, או באחד המקומות; והיה, כנפול בהם בתחילה, ושמע השומע ואמר, הייתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום.  ב יז,י והוא גם-בן-חיל, אשר ליבו כלב האריה--הימס יימס:  כי-יודע כל-ישראל כי-גיבור אביך, ובני-חיל אשר איתו.  ב יז,יא כי יעצתי, היאסוף ייאסף עליך כל-ישראל מדן ועד-באר שבע, כחול אשר-על-הים, לרוב; ופניך הולכים, בקרב.  ב יז,יב ובאנו אליו, באחד המקומות אשר נמצא שם, ונחנו עליו, כאשר ייפול הטל על-האדמה; ולא-נותר בו ובכל-האנשים אשר-איתו, גם-אחד.  ב יז,יג ואם-אל-עיר, ייאסף--והשיאו כל-ישראל אל-העיר ההיא, חבלים; וסחבנו אותו עד-הנחל, עד אשר-לא-נמצא שם גם-צרור.  {פ}

ב יז,יד ויאמר אבשלום, וכל-איש ישראל, טובה עצת חושיי הארכי, מעצת אחיתופל;  {ס}  ויהוה ציווה, להפר את-עצת אחיתופל הטובה, לבעבור הביא יהוה אל-אבשלום, את-הרעה.  {ס}

ב יז,טו ויאמר חושיי, אל-צדוק ואל-אביתר הכוהנים, כזאת וכזאת יעץ אחיתופל את-אבשלום, ואת זקני ישראל; וכזאת וכזאת, יעצתי אני.  ב יז,טז ועתה שלחו מהרה והגידו לדויד לאמור, אל-תלן הלילה בערבות המדבר, וגם, עבור תעבור--פן יבולע למלך, ולכל-העם אשר איתו.  ב יז,יז ויהונתן ואחימעץ עומדים בעין-רוגל, והלכה השפחה והגידה להם, והם ילכו, והגידו למלך דויד:  כי לא יוכלו להיראות, לבוא העירה.  ב יז,יח וירא אותם נער, ויגד לאבשלום; וילכו שניהם מהרה ויבואו אל-בית-איש בבחורים, ולו באר בחצרו--ויירדו שם.  ב יז,יט ותיקח האישה, ותפרוש את-המסך על-פני הבאר, ותשטח עליו, הריפות; ולא נודע, דבר.  ב יז,כ ויבואו עבדי אבשלום אל-האישה הביתה, ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן, ותאמר להם האישה, עברו מיכל המים; ויבקשו ולא מצאו, וישובו ירושלים.  {ס}

ב יז,כא ויהי אחרי לכתם, ויעלו מהבאר, וילכו, ויגידו למלך דויד; ויאמרו אל-דויד, קומו ועברו מהרה את-המים--כי-ככה יעץ עליכם, אחיתופל.  ב יז,כב ויקם דויד, וכל-העם אשר איתו, ויעברו, את-הירדן:  עד-אור הבוקר, עד-אחד לא נעדר, אשר לא-עבר, את-הירדן.  ב יז,כג ואחיתופל ראה, כי לא נעשתה עצתו, ויחבוש את-החמור ויקם וילך אל-ביתו אל-עירו, ויצו אל-ביתו וייחנק; וימת, וייקבר בקבר אביו.  {ס}

ב יז,כד ודויד, בא מחניימה; ואבשלום, עבר את-הירדן--הוא, וכל-איש ישראל עימו.  ב יז,כה ואת-עמשא, שם אבשלום תחת יואב--על-הצבא; ועמשא בן-איש, ושמו יתרא הישראלי, אשר-בא אל-אביגל בת-נחש, אחות צרויה אם יואב.  ב יז,כו וייחן ישראל ואבשלום, ארץ הגלעד.  {ס}

ב יז,כז ויהי, כבוא דויד מחניימה; ושובי בן-נחש מרבת בני-עמון, ומכיר בן-עמיאל מלו דבר, וברזלי הגלעדי, מרוגלים.  ב יז,כח משכב וספות וכלי יוצר, וחיטים ושעורים וקמח וקלי, ופול ועדשים, וקלי.  ב יז,כט ודבש וחמאה, וצאן ושפות בקר, הגישו לדויד ולעם אשר-איתו, לאכול:  כי אמרו--העם רעב ועייף וצמא, במדבר.  {ס}

ב יח,א ויפקוד דויד, את-העם אשר איתו; וישם עליהם, שרי אלפים ושרי מאות.  ב יח,ב וישלח דויד את-העם, השלישית ביד-יואב והשלישית ביד אבישי בן-צרויה אחי יואב, והשלישית, ביד איתיי הגיתי;  {ס}  ויאמר המלך אל-העם, יצוא אצא גם-אני עימכם.  ב יח,ג ויאמר העם לא תצא, כי אם-נוס ננוס לא-ישימו אלינו לב ואם-ימותו חציינו לא-ישימו אלינו לב--כי-עתה כמונו, עשרה אלפים; ועתה טוב, כי-תהיה-לנו מעיר לעזור.  {ס}

ב יח,ד ויאמר אליהם המלך, אשר-ייטב בעיניכם אעשה; ויעמוד המלך, אל-יד השער, וכל-העם יצאו, למאות ולאלפים.  ב יח,ה ויצו המלך את-יואב ואת-אבישי ואת-איתיי, לאמור, לאט-לי, לנער לאבשלום; וכל-העם שמעו, בצוות המלך את-כל-השרים--על-דבר אבשלום.  ב יח,ו וייצא העם השדה, לקראת ישראל; ותהי המלחמה, ביער אפריים.  ב יח,ז ויינגפו שם עם ישראל, לפני עבדי דויד; ותהי-שם המגפה גדולה, ביום ההוא--עשרים אלף.  ב יח,ח ותהי-שם המלחמה נפוצת, על-פני כל-הארץ; וירב היער לאכול בעם, מאשר אכלה החרב ביום ההוא.  ב יח,ט וייקרא, אבשלום, לפני, עבדי דויד; ואבשלום רוכב על-הפרד, ויבוא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויותן בין השמיים ובין הארץ, והפרד אשר-תחתיו, עבר.  ב יח,י וירא איש אחד, ויגד ליואב; ויאמר, הנה ראיתי את-אבשלום, תלוי, באלה.  ב יח,יא ויאמר יואב, לאיש המגיד לו, והנה ראית, ומדוע לא-הכיתו שם ארצה; ועליי, לתת לך עשרה כסף, וחגורה, אחת.  ב יח,יב ויאמר האיש, אל-יואב, ולו אנוכי שוקל על-כפיי אלף כסף, לא-אשלח ידי אל-בן-המלך:  כי באוזנינו ציווה המלך, אותך ואת-אבישי ואת-איתיי לאמור, שמרו-מי, בנער באבשלום.  ב יח,יג או-עשיתי בנפשי שקר, וכל-דבר לא-ייכחד מן-המלך; ואתה, תתייצב מנגד.  ב יח,יד ויאמר יואב, לא-כן אוחילה לפניך; וייקח שלושה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום--עודנו חי, בלב האלה.  ב יח,טו ויסובו עשרה נערים, נושאי כלי יואב; ויכו את-אבשלום, וימיתוהו.  ב יח,טז ויתקע יואב, בשופר, וישב העם, מרדוף אחרי ישראל:  כי-חשך יואב, את-העם.  ב יח,יז ויקחו את-אבשלום, וישליכו אותו ביער אל-הפחת הגדול, ויציבו עליו גל-אבנים, גדול מאוד; וכל-ישראל--נסו, איש לאוהליו.  ב יח,יח ואבשלום לקח, ויצב-לו בחייו את-מצבת אשר בעמק-המלך--כי אמר אין-לי בן, בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת, על-שמו, וייקרא לה יד אבשלום, עד היום הזה.  {ס}

ב יח,יט ואחימעץ בן-צדוק, אמר, ארוצה נא, ואבשרה את-המלך:  כי-שפטו יהוה, מיד אויביו.  ב יח,כ ויאמר לו יואב, לא איש בשורה אתה היום הזה, ובישרת, ביום אחר; והיום הזה לא תבשר, כי-על-כן בן-המלך מת.  ב יח,כא ויאמר יואב לכושי, לך הגד למלך אשר ראית; וישתחו כושי ליואב, וירוץ.  ב יח,כב ויוסף עוד אחימעץ בן-צדוק, ויאמר אל-יואב, ויהי מה, ארוצה-נא גם-אני אחרי הכושי; ויאמר יואב, למה-זה אתה רץ בני, ולך, אין-בשורה מוצאת.  ב יח,כג ויהי-מה ארוץ, ויאמר לו רוץ; וירץ אחימעץ דרך הכיכר, ויעבור את-הכושי.  ב יח,כד ודויד יושב, בין-שני השערים; וילך הצופה אל-גג השער, אל-החומה, ויישא את-עיניו וירא, והנה-איש רץ לבדו.  ב יח,כה ויקרא הצופה, ויגד למלך, ויאמר המלך, אם-לבדו בשורה בפיו; וילך הלוך, וקרב.  ב יח,כו וירא הצופה, איש-אחר רץ, ויקרא הצופה אל-השוער, ויאמר הנה-איש רץ לבדו; ויאמר המלך, גם-זה מבשר.  ב יח,כז ויאמר, הצופה, אני רואה את-מרוצת הראשון, כמרוצת אחימעץ בן-צדוק; ויאמר המלך איש-טוב זה, ואל-בשורה טובה יבוא.  ב יח,כח ויקרא אחימעץ, ויאמר אל-המלך שלום, וישתחו למלך לאפיו, ארצה;  {ס}  ויאמר, ברוך יהוה אלוהיך, אשר סיגר את-האנשים, אשר-נשאו את-ידם באדוני המלך.  {ס}

ב יח,כט ויאמר המלך, שלום לנער לאבשלום; ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלוח את-עבד המלך יואב, ואת-עבדך, ולא ידעתי, מה.  ב יח,ל ויאמר המלך, סוב התייצב כה; וייסוב, ויעמוד.  ב יח,לא והנה הכושי, בא; ויאמר הכושי, יתבשר אדוני המלך--כי-שפטך יהוה היום, מיד כל-הקמים עליך.  {ס}

ב יח,לב ויאמר המלך אל-הכושי, השלום לנער לאבשלום; ויאמר הכושי, יהיו כנער אויבי אדוני המלך, וכול אשר-קמו עליך, לרעה.  {ס}

ב יט,א וירגז המלך, ויעל על-עליית השער--ויבך; וכה אמר בלכתו, בני אבשלום בני בני אבשלום, מי-ייתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני.  ב יט,ב ויוגד, ליואב:  הנה המלך בוכה ויתאבל, על-אבשלום.  ב יט,ג ותהי התשועה ביום ההוא, לאבל--לכל-העם:  כי-שמע העם, ביום ההוא לאמור, נעצב המלך, על-בנו.  ב יט,ד ויתגנב העם ביום ההוא, לבוא העיר:  כאשר יתגנב, העם הנכלמים--בנוסם, במלחמה.  ב יט,ה והמלך לאט את-פניו, ויזעק המלך קול גדול:  בני, אבשלום, אבשלום, בני בני.  {ס}

ב יט,ו ויבוא יואב אל-המלך, הבית; ויאמר הובשת היום את-פני כל-עבדיך, הממלטים את-נפשך היום, ואת נפש בניך ובנותיך, ונפש נשיך ונפש פילגשיך.  ב יט,ז לאהבה, את-שונאיך, ולשנוא, את-אוהביך:  כי הגדת היום, כי אין לך שרים ועבדים--כי ידעתי היום כי לו אבשלום חי וכולנו היום מתים, כי-אז ישר בעיניך.  ב יט,ח ועתה קום צא, ודבר על-לב עבדיך:  {ס}  כי ביהוה נשבעתי כי-אינך יוצא, אם-ילין איש איתך הלילה, ורעה לך זאת מכל-הרעה אשר-באה עליך, מנעוריך עד-עתה.  {ס}

ב יט,ט ויקם המלך, ויישב בשער; ולכל-העם הגידו לאמור, הנה המלך יושב בשער, ויבוא כל-העם לפני המלך, וישראל נס איש לאוהליו.  {ס}

ב יט,י ויהי כל-העם נדון, בכל-שבטי ישראל לאמור:  המלך הצילנו מכף אויבינו, והוא מילטנו מכף פלשתים, ועתה ברח מן-הארץ, מעל אבשלום.  ב יט,יא ואבשלום אשר משחנו עלינו, מת במלחמה; ועתה, למה אתם מחרישים--להשיב את-המלך.  {ס}

ב יט,יב והמלך דויד, שלח אל-צדוק ואל-אביתר הכוהנים לאמור, דברו אל-זקני יהודה לאמור, למה תהיו אחרונים להשיב את-המלך אל-ביתו; ודבר, כל-ישראל, בא אל-המלך, אל-ביתו.  ב יט,יג אחיי אתם, עצמי ובשרי אתם; ולמה תהיו אחרונים, להשיב את-המלך.  ב יט,יד ולעמשא, תאמרו, הלוא עצמי ובשרי, אתה; כה יעשה-לי אלוהים, וכה יוסיף, אם-לא שר-צבא תהיה לפניי כל-הימים, תחת יואב.  ב יט,טו ויט את-לבב כל-איש-יהודה, כאיש אחד; וישלחו, אל-המלך, שוב אתה, וכל-עבדיך.  ב יט,טז וישב המלך, ויבוא עד-הירדן; ויהודה בא הגלגלה, ללכת לקראת המלך, להעביר את-המלך, את-הירדן.  ב יט,יז וימהר, שמעי בן-גרא בן-הימיני, אשר, מבחורים; ויירד עם-איש יהודה, לקראת המלך דויד.  ב יט,יח ואלף איש עימו, מבנימין, וציבא נער בית שאול, וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו איתו; וצלחו הירדן, לפני המלך.  ב יט,יט ועברה העברה, לעביר את-בית המלך, ולעשות הטוב, בעיניו; ושמעי בן-גרא, נפל לפני המלך, בעוברו, בירדן.  ב יט,כ ויאמר אל-המלך, אל-יחשוב-לי אדוני עוון, ואל-תזכור את אשר העווה עבדך, ביום אשר-יצא אדוני-המלך מירושלים--לשום המלך, אל-ליבו.  ב יט,כא כי ידע עבדך, כי אני חטאתי; והנה-באתי היום, ראשון לכל-בית יוסף, לרדת, לקראת אדוני המלך.  {ס}

ב יט,כב ויען אבישי בן-צרויה, ויאמר, התחת זאת, לא יומת שמעי:  כי קילל, את-משיח יהוה.  {ס}

ב יט,כג ויאמר דויד, מה-לי ולכם בני צרויה--כי-תהיו-לי היום, לשטן; היום, יומת איש בישראל--כי הלוא ידעתי, כי היום אני-מלך על-ישראל.  ב יט,כד ויאמר המלך אל-שמעי, לא תמות; ויישבע לו, המלך.  {ס}

ב יט,כה ומפיבושת, בן-שאול, ירד, לקראת המלך; ולא-עשה רגליו ולא-עשה שפמו, ואת-בגדיו לא כיבס, למן-היום לכת המלך, עד-היום אשר-בא בשלום.  ב יט,כו ויהי כי-בא ירושלים, לקראת המלך; ויאמר לו המלך, למה לא-הלכת עימי מפיבושת.  ב יט,כז ויאמר, אדוני המלך עבדי רימני:  כי-אמר עבדך אחבשה-לי החמור וארכב עליה, ואלך את-המלך--כי פיסח, עבדך.  ב יט,כח וירגל בעבדך, אל-אדוני המלך; ואדוני המלך כמלאך האלוהים, ועשה הטוב בעיניך.  ב יט,כט כי לא היה כל-בית אבי, כי אם-אנשי-מוות לאדוני המלך, ותשת את-עבדך, באוכלי שולחנך; ומה-יש-לי עוד צדקה, ולזעוק עוד אל-המלך.  {פ}

ב יט,ל ויאמר לו המלך, למה תדבר עוד דבריך; אמרתי--אתה וציבא, תחלקו את-השדה.  ב יט,לא ויאמר מפיבושת אל-המלך, גם את-הכול ייקח:  אחרי אשר-בא אדוני המלך, בשלום--אל-ביתו.  {ס}

ב יט,לב וברזלי, הגלעדי, ירד, מרוגלים; ויעבור את-המלך הירדן, לשלחו את-הירדן.  ב יט,לג וברזלי זקן מאוד, בן-שמונים שנה; והוא-כילכל את-המלך בשיבתו במחניים, כי-איש גדול הוא מאוד.  ב יט,לד ויאמר המלך, אל-ברזלי:  אתה עבור איתי, וכילכלתי אותך עימדי בירושלים.  ב יט,לה ויאמר ברזלי, אל-המלך:  כמה, ימי שני חיי, כי-אעלה את-המלך, ירושלים.  ב יט,לו בן-שמונים שנה אנוכי היום האדע בין-טוב לרע, אם-יטעם עבדך את-אשר אוכל ואת-אשר אשתה, אם-אשמע עוד, בקול שרים ושרות; ולמה יהיה עבדך עוד למשא, אל-אדוני המלך.  ב יט,לז כמעט יעבור עבדך, את-הירדן--את-המלך; ולמה יגמלני המלך, הגמולה הזאת.  ב יט,לח ישב-נא עבדך ואמות בעירי, עם קבר אבי ואימי; והנה עבדך כמהם, יעבור עם-אדוני המלך, ועשה-לו, את אשר-טוב בעיניך.  {ס}

ב יט,לט ויאמר המלך, איתי יעבור כמהם, ואני אעשה-לו, את-הטוב בעיניך; וכול אשר-תבחר עליי, אעשה-לך.  ב יט,מ ויעבור כל-העם את-הירדן, והמלך עבר; ויישק המלך לברזלי ויברכהו, וישב למקומו.  {ס}

ב יט,מא ויעבור המלך הגלגלה, וכמהן עבר עימו; וכל-עם יהודה, העבירו את-המלך, וגם, חצי עם ישראל.  ב יט,מב והנה כל-איש ישראל, באים אל-המלך; ויאמרו אל-המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה, ויעבירו את-המלך ואת-ביתו את-הירדן, וכל-אנשי דויד, עימו.  {ס}

ב יט,מג ויען כל-איש יהודה על-איש ישראל, כי-קרוב המלך אליי, ולמה זה חרה לך, על-הדבר הזה:  האכול אכלנו מן-המלך, אם-נישאת נישא לנו.  {ס}

ב יט,מד ויען איש-ישראל את-איש יהודה ויאמר, עשר-ידות לי במלך וגם-בדויד אני ממך, ומדוע הקילותני, ולא-היה דברי ראשון לי להשיב את-מלכי; וייקש דבר-איש יהודה, מדבר איש ישראל.  {ס}

ב כ,א ושם נקרא איש בלייעל, ושמו שבע בן-בכרי--איש ימיני; ויתקע בשופר, ויאמר אין-לנו חלק בדויד ולא נחלה-לנו בבן-ישי--איש לאוהליו, ישראל.  ב כ,ב ויעל כל-איש ישראל, מאחרי דויד, אחרי, שבע בן-בכרי; ואיש יהודה דבקו במלכם, מן-הירדן ועד-ירושלים.  ב כ,ג ויבוא דויד אל-ביתו, ירושלים, וייקח המלך את עשר-נשים פילגשים אשר הניח לשמור הבית וייתנם בית-משמרת ויכלכלם, ואליהם לא-בא; ותהיינה צרורות עד-יום מותן, אלמנות חיות.  {ס}

ב כ,ד ויאמר המלך אל-עמשא, הזעק-לי את-איש-יהודה שלושת ימים; ואתה, פה עמוד.  ב כ,ה וילך עמשא, להזעיק את-יהודה; ויוחר, מן-המועד אשר יעדו.  {ס}

ב כ,ו ויאמר דויד, אל-אבישי, עתה יירע לנו שבע בן-בכרי, מן-אבשלום; אתה קח את-עבדי אדוניך, ורדוף אחריו--פן-מצא לו ערים בצורות, והציל עינינו.  ב כ,ז וייצאו אחריו אנשי יואב, והכרתי והפלתי וכל-הגיבורים; וייצאו, מירושלים, לרדוף, אחרי שבע בן-בכרי.  ב כ,ח הם, עם-האבן הגדולה אשר בגבעון, ועמשא, בא לפניהם; ויואב חגור מידו לבושו, ועליו חגור חרב מצומדת על-מותניו בתערה, והוא יצא, ותיפול.  {ס}

ב כ,ט ויאמר יואב לעמשא, השלום אתה אחי; ותאחז יד-ימין יואב, בזקן עמשא--לנשוק-לו.  ב כ,י ועמשא לא-נשמר בחרב אשר ביד-יואב, ויכהו בה אל-החומש וישפוך מעיו ארצה ולא-שנה לו--וימות; ויואב, ואבישי אחיו, רדף, אחרי שבע בן-בכרי.  ב כ,יא ואיש עמד עליו, מנערי יואב; ויאמר, מי אשר חפץ ביואב ומי אשר-לדויד--אחרי יואב.  ב כ,יב ועמשא מתגולל בדם, בתוך המסילה; וירא האיש כי-עמד כל-העם, ויסב את-עמשא מן-המסילה השדה וישלך עליו בגד, כאשר ראה, כל-הבא עליו ועמד.  ב כ,יג כאשר הוגה, מן-המסילה--עבר כל-איש, אחרי יואב, לרדוף, אחרי שבע בן-בכרי.  ב כ,יד ויעבור בכל-שבטי ישראל, אבילה ובית מעכה--וכל-הברים;  {ס}  וייקהלו, ויבואו אף-אחריו.  ב כ,טו ויבואו ויצורו עליו, באבילה בית המעכה, וישפכו סוללה אל-העיר, ותעמוד בחיל; וכל-העם אשר את-יואב, משחיתים להפיל החומה.  ב כ,טז ותקרא אישה חכמה, מן-העיר; שמעו שמעו, אמרו-נא אל-יואב, קרב עד-הנה, ואדברה אליך.  ב כ,יז ויקרב אליה, ותאמר האישה האתה יואב ויאמר אני; ותאמר לו, שמע דברי אמתך, ויאמר, שומע אנוכי.  ב כ,יח ותאמר, לאמור:  דבר ידברו בראשונה לאמור, שאול ישאלו באביל וכן התמו.  ב כ,יט אנוכי, שלומי אמוני ישראל; אתה מבקש, להמית עיר ואם בישראל--למה תבלע, נחלת יהוה.  {פ}

ב כ,כ ויען יואב, ויאמר:  חלילה חלילה לי, אם-אבלע ואם-אשחית.  ב כ,כא לא-כן הדבר, כי איש מהר אפריים שבע בן-בכרי שמו נשא ידו במלך בדויד--תנו-אותו לבדו, ואלכה מעל העיר; ותאמר האישה אל-יואב, הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה.  ב כ,כב ותבוא האישה אל-כל-העם בחכמתה, ויכרתו את-ראש שבע בן-בכרי וישליכו אל-יואב, ויתקע בשופר, ויפוצו מעל-העיר איש לאוהליו; ויואב שב ירושלים, אל-המלך.  {ס}

ב כ,כג ויואב, אל כל-הצבא ישראל; ובניה, בן-יהוידע, על-הכרתי, ועל-הפלתי.  ב כ,כד ואדורם, על-המס; ויהושפט בן-אחילוד, המזכיר.  ב כ,כה ושוא, סופר; וצדוק ואביתר, כוהנים.  ב כ,כו וגם, עירא היאירי, היה כוהן, לדויד.  {ס}

ב כא,א ויהי רעב בימי דויד שלוש שנים, שנה אחרי שנה, ויבקש דויד, את-פני יהוה;  {ס}  ויאמר יהוה, אל-שאול ואל-בית הדמים, על-אשר-המית, את-הגבעונים.  ב כא,ב ויקרא המלך לגבעונים, ויאמר אליהם:  והגבעונים לא מבני ישראל המה, כי אם-מיתר האמורי, ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכותם בקנאותו לבני-ישראל ויהודה.  ב כא,ג ויאמר דויד אל-הגבעונים, מה אעשה לכם; ובמה אכפר, וברכו את-נחלת יהוה.  ב כא,ד ויאמרו לו הגבעונים, אין-לנו כסף וזהב עם-שאול ועם-ביתו, ואין-לנו איש, להמית בישראל; ויאמר מה-אתם אומרים, אעשה לכם.  ב כא,ה ויאמרו, אל-המלך, האיש אשר כילנו, ואשר דימה-לנו; נשמדנו, מהתייצב בכל-גבול ישראל.  ב כא,ו יותן-לנו שבעה אנשים, מבניו, והוקענום ליהוה, בגבעת שאול בחיר יהוה;  {פ}
 
ויאמר המלך, אני אתן.  ב כא,ז ויחמול המלך, על-מפיבושת בן-יהונתן בן-שאול; על-שבועת יהוה, אשר בינותם--בין דויד, ובין יהונתן בן-שאול.  ב כא,ח וייקח המלך את-שני בני רצפה בת-איה, אשר ילדה לשאול, את-ארמוני, ואת-מפיבושת; ואת-חמשת, בני מיכל בת-שאול, אשר ילדה לעדריאל בן-ברזלי, המחולתי.  ב כא,ט וייתנם ביד הגבעונים, ויוקיעום בהר לפני יהוה, וייפלו שבעתם, יחד; והמה הומתו בימי קציר, בראשונים, בתחילת, קציר שעורים.  ב כא,י ותיקח רצפה בת-איה את-השק ותטהו לה אל-הצור, מתחילת קציר, עד ניתך-מים עליהם, מן-השמיים; ולא-נתנה עוף השמיים לנוח עליהם, יומם, ואת-חית השדה, לילה.  ב כא,יא ויוגד, לדויד, את אשר-עשתה רצפה בת-איה, פילגש שאול.  ב כא,יב וילך דויד, וייקח את-עצמות שאול ואת-עצמות יהונתן בנו, מאת, בעלי יבש גלעד--אשר גנבו אותם מרחוב בית-שן, אשר תלאום שמה פלשתים, ביום הכות פלשתים את-שאול, בגלבוע.  ב כא,יג ויעל משם את-עצמות שאול, ואת-עצמות יהונתן בנו; ויאספו, את-עצמות המוקעים.  ב כא,יד ויקברו את-עצמות-שאול ויהונתן-בנו בארץ בנימין בצלע, בקבר קיש אביו, ויעשו, כול אשר-ציווה המלך; וייעתר אלוהים לארץ, אחרי-כן.  {פ}

ב כא,טו ותהי-עוד מלחמה לפלשתים, את-ישראל; ויירד דויד ועבדיו עימו, ויילחמו את-פלשתים--ויעף דויד.  ב כא,טז וישבי בנוב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלוש מאות משקל נחושת, והוא, חגור חדשה; ויאמר, להכות את-דויד.  ב כא,יז ויעזור-לו אבישי בן-צרויה, ויך את-הפלשתי וימיתהו; אז נשבעו אנשי-דויד לו לאמור, לא-תצא עוד איתנו למלחמה, ולא תכבה, את-נר ישראל.  {פ}

ב כא,יח ויהי, אחרי-כן, ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; אז הכה, סיבכיי החושתי, את-סף, אשר בילידי הרפה.  {ס}

ב כא,יט ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; ויך אלחנן בן-יערי אורגים בית הלחמי, את גולית הגיתי, ועץ חניתו, כמנור אורגים.  {ס}

ב כא,כ ותהי-עוד מלחמה, בגת; ויהי איש מדון, ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר, וגם-הוא, יולד להרפה.  ב כא,כא ויחרף, את-ישראל; ויכהו, יהונתן, בן-שמעה, אחי דויד.  ב כא,כב את-ארבעת אלה יולדו להרפה, בגת; וייפלו ביד-דויד, וביד עבדיו.  {ש}

ב כב,א וידבר דויד ליהוה, את-דברי השירה הזאת,  {ס}  ביום הציל יהוה אותו  {ר}
מכף כל-אויביו, ומכף שאול.  {ס}  ב כב,ב ויאמר:  יהוה סלעי ומצודתי,  {ר}
ומפלטי-לי.  ב כב,ג אלוהי צורי, אחסה-בו;  {ס}  מגיני וקרן ישעי,  {ר}
משגבי ומנוסי,  {ס}  מושיעי, מחמס תושיעני.  {ר}
ב כב,ד מהולל, אקרא יהוה;  {ס}  ומאויביי, איוושע.  {ר}
ב כב,ה כי אפפוני, משברי-מוות;  {ס}  נחלי בלייעל, יבעתוני.  {ר}
ב כב,ו חבלי שאול, סבוני;  {ס}  קידמוני, מוקשי-מוות.  {ר}
ב כב,ז בצר-לי אקרא יהוה, ואל-אלוהיי אקרא;  {ס}  וישמע מהיכלו קולי, ושוועתי באוזניו.  {ר}
ב כב,ח ויתגעש ותרעש הארץ,  {ס}  מוסדות השמיים ירגזו; ויתגעשו, כי-חרה לו.  {ר}
ב כב,ט עלה עשן באפו, ואש מפיו תאכל;  {ס}  גחלים, בערו ממנו.  {ר}
ב כב,י ויט שמיים, ויירד;  {ס}  וערפל, תחת רגליו.  {ר}
ב כב,יא וירכב על-כרוב, ויעוף;  {ס}  ויירא, על-כנפי-רוח.  {ר}
ב כב,יב וישת חושך סביבותיו, סוכות;  {ס}  חשרת-מים, עבי שחקים.  {ר}
ב כב,יג מנוגה, נגדו; בערו, גחלי-אש.  {ס}  ב כב,יד ירעם מן-שמיים, יהוה;  {ר}
ועליון, ייתן קולו.  {ס}  ב כב,טו וישלח חיצים, ויפיצם; ברק, ויהום.  {ר}
ב כב,טז וייראו אפיקי ים, ייגלו מוסדות תבל;  {ס}  בגערת יהוה, מנשמת רוח אפו.  {ר}
ב כב,יז ישלח ממרום, ייקחני;  {ס}  ימשני, ממים רבים.  {ר}
ב כב,יח יצילני, מאויבי עז;  {ס}  משונאיי, כי אמצו ממני.  {ר}
ב כב,יט יקדמוני, ביום אידי; ויהי יהוה משען, לי.  {ס}  ב כב,כ ויוצא למרחב, אותי;  {ר}
יחלצני, כי-חפץ בי.  {ס}  ב כב,כא יגמלני יהוה, כצדקתי;  {ר}
כבור ידיי, ישיב לי.  {ס}  ב כב,כב כי שמרתי, דרכי יהוה;  {ר}
ולא רשעתי, מאלוהיי.  {ס}  ב כב,כג כי כל-משפטיו, לנגדי; וחוקותיו, לא-אסור ממנה.  {ר}
ב כב,כד ואהיה תמים, לו;  {ס}  ואשתמרה, מעווני.  {ר}
ב כב,כה וישב יהוה לי, כצדקתי;  {ס}  כבורי, לנגד עיניו.  {ר}
ב כב,כו עם-חסיד, תתחסד;  {ס}  עם-גיבור תמים, תיתמם.  {ר}
ב כב,כז עם-נבר, תיתבר;  {ס}  ועם-עיקש, תיתפל.  {ר}
ב כב,כח ואת-עם עני, תושיע;  {ס}  ועיניך על-רמים, תשפיל.  {ר}
ב כב,כט כי-אתה נרי, יהוה;  {ס}  ויהוה, יגיה חושכי.  {ר}
ב כב,ל כי בך, ארוץ גדוד;  {ס}  באלוהיי, אדלג-שור.  {ר}
ב כב,לא האל, תמים דרכו; אמרת יהוה, צרופה--  {ס}  מגן הוא, לכול החוסים בו.  {ר}
ב כב,לב כי מי-אל, מבלעדי יהוה;  {ס}  ומי צור, מבלעדי אלוהינו.  {ר}
ב כב,לג האל מעוזי, חיל;  {ס}  ויתר תמים, דרכי.  {ר}
ב כב,לד משווה רגליי, כאיילות;  {ס}  ועל במותיי, יעמידני.  {ר}
ב כב,לה מלמד ידיי, למלחמה;  {ס}  וניחת קשת-נחושה, זרועותיי.  {ר}
ב כב,לו ותיתן-לי, מגן ישעך; וענותך, תרבני.  {ס}  ב כב,לז תרחיב צעדי, תחתני; ולא מעדו, קרסוליי.  {ר}
ב כב,לח ארדפה אויביי, ואשמידם;  {ס}  ולא אשוב, עד-כלותם.  {ר}
ב כב,לט ואכלם ואמחצם, ולא יקומון;  {ס}  וייפלו, תחת רגליי.  {ר}
ב כב,מ ותזרני חיל, למלחמה;  {ס}  תכריע קמיי, תחתני.  {ר}
ב כב,מא ואויביי, תתה לי עורף; משנאיי, ואצמיתם.  {ס}  ב כב,מב ישעו, ואין מושיע; אל-יהוה, ולא ענם.  {ר}
ב כב,מג ואשחקם, כעפר-ארץ;  {ס}  כטיט-חוצות אדיקם, ארקעם.  {ר}
ב כב,מד ותפלטני, מריבי עמי; תשמרני לראש גויים,  {ס}  עם לא-ידעתי יעבדוני.  {ר}
ב כב,מה בני נכר, יתכחשו-לי; לשמוע אוזן, יישמעו לי.  {ס}  ב כב,מו בני נכר, ייבולו; ויחגרו, ממסגרותם.  {ר}
ב כב,מז חי-יהוה, וברוך צורי;  {ס}  וירום, אלוהי צור ישעי.  {ר}
ב כב,מח האל, הנותן נקמות לי;  {ס}  ומוריד עמים, תחתני.  {ר}
ב כב,מט ומוציאי, מאויביי; ומקמיי, תרוממני,  {ס}  מאיש חמסים, תצילני.  {ר}
ב כב,נ על-כן אודך יהוה, בגויים;  {ס}  ולשמך, אזמר.  {ר}
ב כב,נא מגדול, ישועות מלכו; ועושה-חסד למשיחו  {ס}  לדויד ולזרעו, עד-עולם.  {ר}
{ש}

ב כג,א ואלה דברי דויד, האחרונים:  נאום דויד בן-ישי, ונאום הגבר הוקם על--משיח אלוהי יעקוב, ונעים זמירות ישראל.  ב כג,ב רוח יהוה, דיבר-בי; ומילתו, על-לשוני.  ב כג,ג אמר אלוהי ישראל, לי דיבר צור ישראל:  מושל, באדם--צדיק, מושל יראת אלוהים.  ב כג,ד וכאור בוקר, יזרח-שמש; בוקר לא עבות, מנוגה ממטר דשא מארץ.  ב כג,ה כי-לא-כן ביתי, עם-אל:  כי ברית עולם שם לי, ערוכה בכול ושמורה--כי-כל-ישעי וכל-חפץ, כי-לא יצמיח.  ב כג,ו ובלייעל, כקוץ מונד כולהם:  כי-לא ביד, ייקחו.  ב כג,ז ואיש ייגע בהם, יימלא ברזל ועץ חנית; ובאש, שרוף יישרפו בשבת.  {פ}

ב כג,ח אלה שמות הגיבורים, אשר לדויד:  יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי, הוא עדינו העצני--על-שמונה מאות חלל, בפעם אחת.  {ס}

ב כג,ט ואחריו אלעזר בן-דודו, בן-אחוחי; בשלושה הגיבורים עם-דויד, בחרפם בפלשתים נאספו-שם למלחמה, ויעלו, איש ישראל.  ב כג,י הוא קם ויך בפלשתים עד כי-יגעה ידו, ותדבק ידו אל-החרב, ויעש יהוה תשועה גדולה, ביום ההוא; והעם ישובו אחריו, אך-לפשט.  {ס}

ב כג,יא ואחריו שמה בן-אגא, הררי; וייאספו פלשתים לחיה, ותהי-שם חלקת השדה מלאה עדשים, והעם נס, מפני פלשתים.  ב כג,יב ויתייצב בתוך-החלקה ויצילהא, ויך את-פלשתים; ויעש יהוה, תשועה גדולה.  {ס}

ב כג,יג ויירדו שלושה מהשלושים ראש, ויבואו אל-קציר אל-דויד--אל-מערת, עדולם; וחית פלשתים, חונה בעמק רפאים.  ב כג,יד ודויד, אז במצודה; ומצב פלשתים, אז בית לחם.  ב כג,טו ויתאווה דויד, ויאמר:  מי ישקני מים, מבור בית-לחם אשר בשער.  {ס}

ב כג,טז ויבקעו שלושת הגיבורים במחנה פלשתים, וישאבו-מים מבור בית-לחם אשר בשער, וישאו, ויביאו אל-דויד; ולא אבה לשתותם, ויסך אותם ליהוה.  ב כג,יז ויאמר חלילה לי יהוה מעשותי זאת, הדם האנשים ההולכים בנפשותם, ולא אבה, לשתותם; אלה עשו, שלושת הגיבורים.  {ס}

ב כג,יח ואבישי אחי יואב בן-צרויה, הוא ראש השלושה, והוא עורר את-חניתו, על-שלוש מאות חלל; ולו-שם, בשלושה.  ב כג,יט מן-השלושה הכי נכבד, ויהי להם לשר; ועד-השלושה, לא-בא.  {ס}

ב כג,כ ובניהו בן-יהוידע בן-איש-חיל רב-פעלים, מקבצאל; הוא הכה, את שני אריאל מואב, והוא ירד והכה את-הארי בתוך הבור, ביום השלג.  ב כג,כא והוא-הכה את-איש מצרי איש מראה, וביד המצרי חנית, ויירד אליו, בשבט; ויגזול את-החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו.  ב כג,כב אלה עשה, בניהו בן-יהוידע; ולו-שם, בשלושה הגיבורים.  ב כג,כג מן-השלושים נכבד, ואל-השלושה לא-בא; וישימהו דויד,  {ר}
אל-משמעתו.  {ס}  ב כג,כד עשהאל אחי-יואב, בשלושים; אלחנן בן-דודו,  {ר}
בית לחם.  {ס}  ב כג,כה שמה, החרודי,  {ס}  אליקא,  {ר}
החרודי.  {ס}  ב כג,כו חלץ, הפלטי,  {ס}  עירא  {ר}
בן-עיקש,  {ס}  התקועי.  {ס}  ב כג,כז אביעזר,  {ר}
הענתותי,  {ס}  מבוניי, החושתי.  {ס}  ב כג,כח צלמון,  {ר}
האחוחי,  {ס}  מהריי, הנטופתי.  {ס}  ב כג,כט חלב בן-בענה,  {ר}
הנטופתי;  {ס}  איתיי, בן-ריביי, מגבעת, בני בנימין.  {ס}  ב כג,ל בניהו,  {ר}
פרעתוני,  {ס}  הידיי, מנחלי געש.  {ס}  ב כג,לא אבי-עלבון,  {ר}
הערבתי,  {ס}  עזמוות, הברחומי.  {ס}  ב כג,לב אליחבא,  {ר}
השעלבוני,  {ס}  בני ישן, יהונתן.  {ס}  ב כג,לג שמה,  {ר}
ההררי,  {ס}  אחיאם בן-שרר, האררי.  {ס}  ב כג,לד אליפלט  {ר}
בן-אחסביי, בן-המעכתי;  {ס}  אליעם בן-אחיתופל,  {ר}
הגילוני.  {ס}  ב כג,לה חצריי, הכרמלי,  {ס}  פעריי,  {ר}
הארבי.  {ס}  ב כג,לו יגאל בן-נתן מצובה,  {ס}  בני  {ר}
הגדי.  {ס}  ב כג,לז צלק, העמוני;  {ס}  נחריי,  {ר}
הבארותי--נושא, כלי יואב בן-צרויה.  {ס}  ב כג,לח עירא,  {ר}
היתרי,  {ס}  גרב, היתרי.  {ס}  ב כג,לט אורייה,  {ר}
החיתי--כול, שלושים ושבעה.  {פ}

ב כד,א ויוסף, אף-יהוה, לחרות, בישראל; ויסת את-דויד בהם לאמור, לך מנה את-ישראל ואת-יהודה.  ב כד,ב ויאמר המלך אל-יואב שר-החיל אשר-איתו, שוט-נא בכל-שבטי ישראל מדן ועד-באר שבע, ופקדו, את-העם; וידעתי, את מספר העם.  {ס}

ב כד,ג ויאמר יואב אל-המלך, ויוסף יהוה אלוהיך אל-העם כהם וכהם מאה פעמים, ועיני אדוני-המלך, רואות; ואדוני המלך, למה חפץ בדבר הזה.  ב כד,ד ויחזק דבר-המלך אל-יואב, ועל שרי החיל; וייצא יואב ושרי החיל, לפני המלך, לפקוד את-העם, את-ישראל.  ב כד,ה ויעברו, את-הירדן; ויחנו בערוער, ימין העיר אשר בתוך-הנחל הגד--ואל-יעזר.  ב כד,ו ויבואו, הגלעדה, ואל-ארץ תחתים, חודשי; ויבואו דנה יען, וסביב אל-צידון.  ב כד,ז ויבואו, מבצר-צור, וכל-ערי החיווי, והכנעני; וייצאו אל-נגב יהודה, באר שבע.  ב כד,ח וישוטו, בכל-הארץ; ויבואו מקצה תשעה חודשים, ועשרים יום--ירושלים.  ב כד,ט וייתן יואב את-מספר מפקד-העם, אל-המלך; ותהי ישראל שמונה מאות אלף איש-חיל, שולף חרב, ואיש יהודה, חמש-מאות אלף איש.  ב כד,י ויך לב-דויד אותו, אחרי-כן ספר את-העם;  {פ}
 
ויאמר דויד אל-יהוה, חטאתי מאוד אשר עשיתי, ועתה יהוה העבר-נא את-עוון עבדך, כי נסכלתי מאוד.  ב כד,יא ויקם דויד, בבוקר;  {פ}
 
ודבר-יהוה, היה אל-גד הנביא, חוזה דויד, לאמור.  ב כד,יב הלוך ודיברת אל-דויד, כה אמר יהוה--שלוש, אנוכי נוטל עליך:  בחר-לך אחת-מהם, ואעשה-לך.  ב כד,יג ויבוא-גד אל-דויד, ויגד-לו; ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם-שלושה חודשים נוסך לפני-צריך והוא רודפך, ואם-היות שלושת ימים דבר בארצך--עתה דע וראה, מה-אשיב שולחי דבר.  {ס}

ב כד,יד ויאמר דויד אל-גד, צר-לי מאוד; ניפלה-נא ביד-יהוה כי-רבים רחמיו, וביד-אדם אל-אפולה.  ב כד,טו וייתן יהוה דבר בישראל, מהבוקר ועד-עת מועד; וימת מן-העם, מדן ועד-באר שבע, שבעים אלף, איש.  ב כד,טז וישלח ידו המלאך ירושלים, לשחתה, ויינחם יהוה אל-הרעה, ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך; ומלאך יהוה היה, עם-גורן הארוונה היבוסי.  {ס}

ב כד,יז ויאמר דויד אל-יהוה בראותו את-המלאך המכה בעם, ויאמר הנה אנוכי חטאתי ואנוכי העוויתי, ואלה הצאן, מה עשו:  תהי נא ידך בי, ובבית אבי.  {פ}

ב כד,יח ויבוא-גד אל-דויד, ביום ההוא; ויאמר לו, עלה הקם ליהוה מזבח, בגורן, ארוונה היבוסי.  ב כד,יט ויעל דויד כדבר-גד, כאשר ציווה יהוה.  ב כד,כ וישקף ארוונה, וירא את-המלך ואת-עבדיו, עוברים, עליו; וייצא ארוונה, וישתחו למלך אפיו ארצה.  ב כד,כא ויאמר ארוונה, מדוע בא אדוני-המלך אל-עבדו; ויאמר דויד לקנות מעימך את-הגורן, לבנות מזבח ליהוה, ותיעצר המגפה, מעל העם.  ב כד,כב ויאמר ארוונה אל-דויד, ייקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו; ראה הבקר לעולה, והמוריגים וכלי הבקר לעצים.  ב כד,כג הכול, נתן ארוונה המלך--למלך;  {ס}  ויאמר ארוונה אל-המלך, יהוה אלוהיך ירצך.  ב כד,כד ויאמר המלך אל-ארוונה, לא כי-קנה אקנה מאותך במחיר, ולא אעלה ליהוה אלוהיי, עולות חינם; וייקן דויד את-הגורן ואת-הבקר, בכסף שקלים חמישים.  ב כד,כה וייבן שם דויד מזבח ליהוה, ויעל עולות ושלמים; וייעתר יהוה לארץ, ותיעצר המגפה מעל ישראל.  {ש}