נחום

א,א משא, נינווה--ספר חזון נחום, האלקושי.  א,ב אל קנוא ונוקם יהוה, נוקם יהוה ובעל חמה; נוקם יהוה לצריו, ונוטר הוא לאויביו.  א,ג יהוה, ארך אפיים וגדול-כוח, ונקה, לא ינקה; יהוה, בסופה ובשערה דרכו, וענן, אבק רגליו.  א,ד גוער בים ויבשהו, וכל-הנהרות החריב; אומלל בשן וכרמל, ופרח לבנון אומלל.  א,ה הרים רעשו ממנו, והגבעות התמוגגו; ותישא הארץ מפניו, ותבל וכל-יושבי בה.  א,ו לפני זעמו מי יעמוד, ומי יקום בחרון אפו; חמתו ניתכה כאש, והצורים ניתצו ממנו.  א,ז טוב יהוה, למעוז ביום צרה; ויודע, חוסי בו.  א,ח ובשטף עובר, כלה יעשה מקומה; ואויביו, ירדף-חושך.  א,ט מה-תחשבון, אל-יהוה--כלה, הוא עושה; לא-תקום פעמיים, צרה.  א,י כי עד-סירים סבוכים, וכסובאם סבואים; אוכלו--כקש יבש, מלא.  א,יא ממך יצא, חושב על-יהוה רעה--יועץ, בלייעל.  {ס}

א,יב כה אמר יהוה, אם-שלמים וכן רבים, וכן נגוזו, ועבר; ועיניתיך--לא אענך, עוד.  א,יג ועתה, אשבור מוטהו מעלייך; ומוסרותייך, אנתק.  א,יד וציווה עליך יהוה, לא-ייזרע משמך עוד; מבית אלוהיך אכרית פסל ומסכה, אשים קברך--כי קלותה.  {פ}

ב,א הנה על-ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום--חוגי יהודה חגייך, שלמי נדרייך:  כי לא יוסיף עוד לעבור-בך בלייעל, כולו נכרת.  ב,ב עלה מפיץ על-פנייך, נצור מצורה; צפה-דרך חזק מותניים, אמץ כוח מאוד.  ב,ג כי שב יהוה את-גאון יעקוב, כגאון ישראל:  כי בקקום בוקקים, וזמוריהם שיחתו.  ב,ד מגן גיבוריהו מאודם, אנשי-חיל מתולעים, באש-פלדות הרכב, ביום הכינו; והברושים, הורעלו.  ב,ה בחוצות יתהוללו הרכב, ישתקשקון ברחובות:  מראיהן, כלפידים--כברקים, ירוצצו.  ב,ו יזכור, אדיריו--ייכשלו, בהליכתם; ימהרו, חומתה, והוכן, הסוכך.  ב,ז שערי הנהרות, נפתחו; וההיכל, נמוג.  ב,ח והוצב, גולתה הועלתה; ואמהותיה, מנהגות כקול יונים, מתופפות, על-לבביהן.  ב,ט ונינווה כבריכת-מים, מימי היא; והמה נסים, עמדו עמודו ואין מפנה.  ב,י בוזו כסף, בוזו זהב; ואין קצה, לתכונה--כבוד, מכול כלי חמדה.  ב,יא בוקה ומבוקה, ומבולקה; ולב נמס ופיק ברכיים, וחלחלה בכל-מותניים, ופני כולם, קיבצו פארור.  ב,יב איה מעון אריות, ומרעה הוא לכפירים--אשר הלך אריה לביא שם גור אריה, ואין מחריד.  ב,יג אריה טורף בדי גורותיו, ומחנק ללבאותיו; וימלא-טרף חוריו, ומעונותיו טריפה.  ב,יד הנני אלייך, נאום יהוה צבאות, והבערתי בעשן רכבה, וכפירייך תאכל חרב; והכרתי מארץ טרפך, ולא-יישמע עוד קול מלאככה.  {פ}

ג,א הוי, עיר דמים; כולה, כחש פרק מלאה--לא ימיש, טרף.  ג,ב קול שוט, וקול רעש אופן; וסוס דוהר, ומרכבה מרקדה.  ג,ג פרש מעלה, ולהב חרב וברק חנית, ורוב חלל, וכובד פגר; ואין קצה לגווייה, וכשלו בגווייתם.  ג,ד מרוב זנוני זונה, טובת חן בעלת כשפים; המוכרת גויים בזנוניה, ומשפחות בכשפיה.  ג,ה הנני אלייך, נאום יהוה צבאות, וגיליתי שולייך, על-פנייך; והראיתי גויים מערך, וממלכות קלונך.  ג,ו והשלכתי עלייך שיקוצים, וניבלתיך; ושמתיך, כרואי.  ג,ז והיה כל-רואייך, יידוד ממך, ואמר שודדה נינווה, מי ינוד לה; מאיין אבקש מנחמים, לך.  ג,ח התיטבי, מנוא אמון, היושבה ביאורים, מים סביב לה--אשר-חיל ים, מים חומתה.  ג,ט כוש עוצמה ומצריים, ואין קצה; פוט ולובים, היו בעזרתך.  ג,י גם-היא, לגולה הלכה בשבי--גם עולליה ירוטשו, בראש כל-חוצות; ועל-נכבדיה ידו גורל, וכל-גדוליה רותקו בזיקים.  ג,יא גם-את תשכרי, תהי נעלמה; גם-את תבקשי מעוז, מאויב.  ג,יב כל-מבצרייך--תאנים, עם-ביכורים; אם-יינועו, ונפלו על-פי אוכל.  ג,יג הנה עמך נשים, בקרבך, לאויבייך, פתוח נפתחו שערי ארצך; אכלה אש, בריחייך.  ג,יד מי מצור שאבי-לך, חזקי מבצרייך; בואי בטיט ורמסי בחומר, החזיקי מלבן.  ג,טו שם, תאכלך אש--תכריתך חרב, תאכלך כילק; התכבד כילק, התכבדי כארבה.  ג,טז הרבית, רוכלייך, מכוכבי, השמיים; ילק פשט, ויעוף.  ג,יז מנזרייך, כארבה, וטפסרייך, כגוב גובאי; החונים בגדרות, ביום קרה--שמש זרחה ונודד, ולא-נודע מקומו אים.  ג,יח נמו רועיך מלך אשור, ישכנו אדיריך; נפושו עמך על-ההרים, ואין מקבץ.  ג,יט אין-כהה לשברך, נחלה מכתך; כול שומעי שמעך, תקעו כף עליך--כי על-מי לא-עברה רעתך, תמיד.  {ש}